10/10/2023
Yesterday's Daf: Kiddushin 57

מניין שחולין שנשחטו בעזרה אסורים בהנאה #

שנאמר "לכלב תשליכון אותו" לגבי נבלה, ואומרים שרק אותו משליכים לכלב ומותר בהנאה אבל לא חולין שנשחטו בעזרה.

מהיכן שאם מכר את איסורי ההנאה וקידש בדמיהן שמקודשת #

שנאמר "והיית חרם כמוהו" לגבי עבודה זרה, ללמד שרק שם זה נהיה חרם כמוהו, אבל בשאר איסורי הנאה הדמים לא נתפסים באיסור ההנאה.

משנה #

המקדש אשה בתרומה גדולה, תרומת מעשרות, מעשר ראשון, מעשר עני, מתנות הכהנים, מי חטאת, אפר פרה אדומה הרי זו מקודשת אפילו אם המקדש הוא ישראל שזה אסור בהנאה עבורו.

גמרא #

טובת הנאה היא ממון או לא #

לעולא אינה נחשבת ממון. לפי ר הונא הרי היא ממון.
ניסתה הגמרא להעמיד שנחלקו בזה תנאים אך דחתה את זה מארבע סיבות.

פרק שלישי - האומר #

משנה #

האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך השליח וקידש אותה לעצמו, היא מקודשת לשני. וכן אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי ויחולו הקידושין לאחר שלושים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלושים הימים הללו, מקודשת לשני ולא לראשון. ולפיכך אם היתה האשה בת ישראל והתקדשה לשני שהוא כהן היא יכולה לאכול בתרומה.
האומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר שלושים יום ובא אחר וקדשה בתוך השלושים יום הללו, היא מקודשת מספק לשניהם. לפיכך אם אחד מהם היה כהן והיא בת ישראל או אחד מהם היה ישראל והיא בת כהן, לא תאכל בתרומה מספק.

גמרא #

אם לא קדשה אחר בתוך שלושים יום #

ונתאכלו המעות. לרב ושמואל מקודשת ואין זה דומה למלווה (שהוא להוצאה ניתנה ופה היא קבלה את הכסף בתורת קידושין)

אם חזרה בה בתוך שלושים יום #

לר יוחנן חוזרת כיון שדיבור מבטל דיבור. לריש לקיש לא חוזרת כיון שדיבור לא מבטל דיבור.
ההלכה כר יוחנן שדיבור מבטל דיבור למרות שנתן מעות לידי האשה שזה לכאורה מעשה קטן, ובכל זאת דיבור מבטל את הדיבור.