הדף הקודם

משנה #

הקילו חכמים בלקיחת כלים מעם הארץ לצורכי קודש רק מקו מודיעין לכיון ירושלים (היה מרוחק 15 מיל מירושלים) שאז היו קדרים עמי הארץ היו נאמנים על כלי חרס שעשאוהם בטהרה, אבל לא אם היו ממודיעים והלאה.
כדי שיהיה הנאמנות הזו, על הקדר+הקדרות+הלוקחים להיות בתוך התחום.

גמרא #

דין מודיעין עצמה #

אם הקדר במודיעין בדרכו החוצה מירושלים והחבר נכנס למודיעין, דינה כלפנים וכשר.
אם שניהם נכנסים או שניהם יוצאים, הרי זה כלחוץ ופסול.

כלי חרס שנאמנים הקדרים #

רק בכלים דקים שמשמשים לקודש ולא ניתן בלעדיהם אבל לא בכלים גסים או כלים שאינם של חרס.

מהי ההגדרה לכלים דקים #

משנה #

גובי המס של המלך שנכנסים לבית לקחת משכון, וכן הגנבים שמחזירים את הגניבה נאמנים לומר שלא נגעו בתוך הכלים גם מחוץ לירושלים. זה רק לכלים דקים המשמשים לקודש אבל לא לתרומה.
בירושלים נאמנים גם על כלים גסים ורק לקודש אבל לא לתרומה.
בשעת הרגל, נאמנים גם על התרומה.

גמרא #

מתי הגובים הללו לא נאמנים #

כאשר ישנו נוכרי עמם - כי אימתו עליהם. לתירוץ אחר, שאימת המלכות עליהם.
אם אומרים נכנסנו אבל לא נגענו.

מתי גנבים נאמנים #

כשחזרו בתשובה ולכן מחזירים את הכלים

מדוע נאמנים בירושלים על כלים גסים #

לקודש? כי אין עושים כבשנים בירושלים ובגלל החוסר.

מדוע בשעת הרגל נאמנים #

גם על התרומה? מהפסוק שכתב "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" כיון שקראן חברים כלומר כולם חברים ברגל.

משנה #

מי שפותח ברגל את חביתו למכור יין בירושלים או מתחיל ללוש את עיסתו בשביל למכרה מעט מעט וכרגע כבר עבר הרגל, אז לפי ר יהודה יגמור וימכור בחזקת טהרה ולחכמים לא יגמור ואסור למכור לעם הארץ דבר טמא.

גמרא #

האם לשיטת חכמים מותר להשאיר לרגל אחר #

ולהיות נאמן על היין או על העיסה?
לפי מסקנת הגמרא, לר יהודה אין צורך להניח כאמור ולחכמים ניתן להניח לרגל הבא.

משנה #

אחרי שעבר הרגל היו הכהנים מטבילים אתת הכלים שהיו בעזרה כדי לטהרה מטומאת עמי הארצות שנגעו בהם.
אם היה החג השני ביום חמישי לא היו מטבילים ביום שישי מפאת כבוד השבת.
לר יהודה אפילו אם החג הסתיים ביום רביעי לא מטבילים בחמישי בגלל שהכהנים לא היו פנויים לזה.

גמרא #

במה היו עסוקים הכהנים #

שלא יכלו לטהר את העזרה ביום חמישי? אומרת הברייתא שהיו טרודים להוציא את הדשן.

משנה #

היו מטבילים את הכלים שהיו במקדש ברגל מפני מגע עמי ארצות והיו אומרים לכהנים עמי ארצות שהיו נכנסים להשתחוות בהיכל היזהרו שלא תגעו בשולחן כי אסור להזיזו לצורך הטבילה.
כל הכלים שהיו במקדש היו להם שני סטים תחליפיים של כלים כך שיחליפו במדה ונטמאו או שצריכים טבילה.
כל הכלים שהיו במקדש היו חייבים בטבילה לאחר הרגל פרט למזבח הזהב ומזבח הנחושת. לר"א בגלל שהם כקרקע (מזבח אדמה) לחכמים בגלל שהם מצופים

גמרא #

במה שונה השולחן מהמנורה #

שבשולחן נאמר "לחם פנים לפני תמיד"

למה הזהירו שלא ייגעו בשולחן #

והרי הוא כלי עץ העשוי לנחת (עומד במקום אחד) וכלי העשוי לנחת לא מקבל טומאה? אלא שהיו מגביהין אותו ומראים לעם ולכן הוא כן מיטלטל.

אם השולחן מצופה זהב #

מדוע הוא מקבל טומאה הרי הוא בטל לציפוי ולכן אינו מקבל טומאה ככלי עץ?
מתרצת הגמרא, שהשולחן שונה מיתר הכלים בזה שהכתוב ביחזקאל קראו עץ.

שולחנו של אדם מכפר עליו כמזבח #

מהפסוק ביחזקאל שפתח במזבח וסיים בשולחן