המשך של הדף הקודם #

שאלה הגמרא מדוע לא שנינו את כל איסורי האחווה לבסוף?
מכח זה הגמרא מבינה אחרת:
התנא סידר את סדר העריות לפי הקרבה של העריות ליבם. התחיל בבתו ובת בתו וכו .
לאחר מכן, שלשה דורות למעלה ולמטה שלו ושלה (בשביל הסדר). לאחר מכן, אחווה.
כיון שעסקנו באחוה, הזכרנו את אחות אשתו. ולבסוף, כלתו כי זה דרך אישות בנו ולא שלו.

מלשון המשנה "פוטרות את צרותיהן" #

לומדים:

• שהן פטורות בין מיבום ובין מחליצה.
• שעיקר דין הצרה נאמר לעניין פטור מייבום ולא לעין איסור אשת אח (שזה בא ממילא ובאופן אוטומטי מהורדת אופציית הייבום)
• שכל מי שראויה לייבום חולצת באם היבם לא מעוניין לייבם. וכאינה רוצה להתייבם אין בה חליצה אלא מותרת לשוק בלא חליצה.
• שמשנתנו כאבא שאול שאמר שמצוות חליצה קודמת למצוות הייבום (שהרי אדם שלא בא לקיים את המצוה אלא בא מתאוה, עובר באיסור עריות, לכן מהחשש הזה עדיפה חליצה)

מדוע שנינו את המניין בסיפא #

כלומר פעמים שנינו את המספר של הנשים. מה זה בא למעט?
הגמרא אומרת שזה בא למעט את מה שאמר רב בדף 2022-03-18DY יא לגבי צרת סוטה אסורה וכן למעט את מה שאמר ר אסי לגבי צרת איילונית שאסורה.
כלומר שהמשנה מנתה את המניין בסיפא לומר שצרת איילונית וצרת סוטה אינה פוטרת צרתה מן הייבום.

מהיכן למדנו את הפטור של צרתה וצרת צרתה #

נאמר אשה אל אחותה לא תקח לצרר לגלות ערוותה עליה בחייה ונאמר יבמה יבוא עליה. כמו שביבום מדובר על מצוה כך גם אחות אשה זאת סיטואציה של מצוה- יבום. ומהיכן שהיא פוטרת צרתה? שנאמר לצרור. ומהיכן שצרת צרתה שלא נאמר לצור אלא לצרור.
מהיבן שכל העריות ולא רק אחות אשתו? כמו שהיא אסורה על האח וחייבים על שגגתה חטאת וזדונה כרת ואסורה ליבם צרתה אסורה, כך כל העריות שעונות על הדרישות הללו.

מה עם העריות שלא שנינו #

לדוגמא, אמו, אשת אביו אחות אביו אחותו מאביו, אשת אחי אביו וכו?
אלא ששנינו את העריות שתיאורטית היה ניתן להתחתן עם אחים אחרים שאינם היבם, אבל לא את העריות האלו שגם כך אסורות על כל האחים.