הדף הקודם

אם לא היתה כותבת התורה איסור ייבום #

באשת אחיו, למה שלא נאמר שעשה ידחה לא תעשה?
עונה הגמרא, לא הייתי יודע שעשה ידחה לא תעשה באיסור עריות שיש בו כרת.

מהיכן שעשה דוחה לא תעשה בתורה #

משעטנז, שכתוב לא תלבש שעטנז ומאידך כתוב גדילים תעשה לךכלומר אפילו צמר ופשתן.

מהיכן לנו שלומדים סמיכות בתורה #

שנאמר סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר כלומר לא לחינם נסמכו פרשיות אלא באמת וישר. גם לדעת התנא (רבי יהודה) שאמר שלא דרש סמוכים, במשנה תורה כן דרש.

יבמה שנפלה ליבום לפני מוכה שחין #

אין חוסמים אותה שנאמר לא תחסום שור בדישו ונסמך לזה כי ישבו אחים יחדיו. אלא כופין אותו שיחלוץ לה.

מדוע רבי יהודה סבר סמוכים במשנה תורה #

ולא בכל התורה? שתי אפשרויות:

• משום דמוכח - שיש מקום והיגיון לסדר הפרשות ולכן פה ניתן ללמוד.
• משום דמופני - אחת הפרשיות מופנית - שהיא מיותרת ופנויה ללימוד.

לגבי אנוסת אביו #

משום דמוכח - לא ניתן ללמוד בחומש ויקרא כי שם הייתי צריך לשנות בכל איסורי העריות ולכן זה לא נכתב בפרשת אחרי מות במקום הראוי לה.
משום דמופנה - אם שאם הפסוק היה מדבר באשת אביו אז לא צריך את הייתור של לא יגלה כנף אביו ומהייתור ניתן ללמוד סמוכין ולומר שמדובר באנוסת אביו

לגבי ציצית #

משום דמוכח: למה לא נאמר גדילים תעשה לך בעיקר פרשת ציצית שבפרשת שלח.
משום דמופנה: כבר נאמר בפרשת קדושים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך למה צריך גם את לא תלבש שעטנז

הגמרא בהמשך העמוד מנסה "לפנות" את הפסוקים של ציצית ולהסביר מדוע הם מיותרים ומה שנותר ללמוד מהם זה שעשה דוחה לא תעשה בתורה.
העמוד מסתיים בהבנה שלפי הלימוד של תנא דבי רבי ישמעאל שאמר שכל בגדים שבתורה הם צמר ופשתים כמו שנאמר בצרעת כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים ולכן הצמר ופשתים שנאמר בציצית מיותר וניתן ללמוד.
בדף הבא הגמרא תנסה להבין לגבי חכמים שחלקו על רבי ישמעאל.