הדף הקודם

המשך העניין של עשה דוחה לא תעשה #

הגמרא אומרת, אם אתה אומר שברור שעשה לא דוחה לאו שיש בו כרת ורק בלאו דמחמר צריך את הלימוד של "אני ה'" לומר שלא דוחה, אז אפשר ללמוד מפה שאם בלאו דמחמר לא דוחה אז קל וחומר שבכל התורה כולה ברור שעשה לא ידחה לא תעשה.
הגמרא דוחה שיתכן לומר שבשבת כברירת מחדל זה איסורים חמורים מהרגיל גם בלי כרת.
הגמרא דוחה את הדחיה, שראינו במקום אחר לגבי כיבוד אב ואם שלא אומרים את זה.
מנסה הגמרא לומר שפה זה שונה ועשה לא דוחה כי עשיית כיבוד האב אינה בד בבד עם ביצוע מלאכת שבת של מחמר - הכשר מצוה. לעומת יבום שזה בא ביחד.

מנסה הגמרא להביא ראיה מבניין בית המקדש שלא דוחה שבת מהלימוד של "אני ה'" ומבצעת את אותו המהלך כדלהלן.
לבסוף הגמרא דוחה את זה כי לומדים מורא מקדש משבת שכמו ששבת נוגעת לכל התקופות כך מורא המקדש נוגע גם לתקופה שבה בית המקדש חרב.

מנסה הגמרא להביא ראיה שעשה דוחה לא תעשה מההבערה של העופרת שהיו משקים את חייבי מיתה בשריפה. שצריך את הפסוק של לא תבערו אש למרות שכבר נאמר לא תעשה כל מלאכה ללמד שעשה של "והומת" לא ידחה לא תעשה של הבערה.

אבל הגמרא דוחה את זה בכך שגם אם לא היה לי את הלימוד, הייתי לומד את זה מקל וחומר: אם כהן שרצח נלקח "מעם מזבחי" למיתה - כלומר הריגת רוצח מבטלת עבודה, ולעומת זאת עבודה מבטלת שבת (שמקריבים גם בשבת) קל וחומר שהריגת רוצח תדחה שבת.
הגמרא מפרשת את ההבנה בברייתא ורוצה להראות שזה לא קל וחומר מזה שקבורת מת מצוה לא דוחה שבת וכן דוחה עבודה.
אבל לאחר מכן מסבירה שהבריתה הבינה שקבורת מת מצוה היתה דוחה שבת מקל וחומר, שעבודה דוחה את השבת אז ברור שקבורת מת מצוה דוחה את השבת. לפיכך אילולא נאמר "לא תבערו אש" הייתי חושב שהריגת הנידון לשריפה תדחה את איסור השבת.
ולפיכך אילולא הייתי דוחה כך, אז בהווא אמינא של הברייתא הייתי אומר שמהלימוד שהיינו צריכים ללמוד שהבערה של המתת האדם לא דוחה שבת הייתי אולי מביא ראיה שאילולא כן עשה היה דוחה לא תעשה שיש בו כרת.