הדף הקודם

• [ ] #task להשלים את הסיכום

מחלוקת ריש לקיש ור יוחנן #

החולץ ליבמתו וחזר וקדשה, לריש לקיש זה שחלץ לא חייב על ביאת החלוצה כרת ויתר האחים (שלא חלצו) חייבים כרת. אבל לגבי הצרה כולם חייבים כרת.
לר יוחנן גם החולץ וגם יתר האחים לא חייבים לא על הצרה ולא על החלוצה כרת.
טעמו של ריש לקיש, שכתוב "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו" כיון שלא בנה שוב לא יבנה. אבל שאר האחים נשארים באיסורם (אשת אח, בכרת) וכן לגבי הצרה, איסור אשת אח נשאר גם לגבי האח החולץ.
לר יוחנן, האח שחולץ בסך הכל עושה שליחות ליתר אחיו. ולגבי הצרות, החלוצה עושה את שליחותם ולכן הן כולן כאילו חלצו הן בעצמן ולכן האיסור שעל החלוצה קיים גם לגבן ולכן אין איסור כרת על כולן.

שאלת ר יוחנן #

הרי ראינו בברייתא לגבי החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת שצריכה חליצה מן האחים. אז לפי מה שאני אמרתי זה מסתדר כי אם זה רק איסור לאו, היא תצטרך חליצה, אבל לפי ריש לקיש שאמר שיש פה איסור כרת על יתר האחים, אז אין צורך בחליצה לגבי איסורי עריות בכרת?

תשובת ריש לקיש #

הרי גם לפי מה שאתה אומר הברייתא הזו קשה. כי כתוב בסיפא שלה, שאם חלץ לה האח שאמור היה ליבמה ועמד אח אחר ונשאה אינה צריכה ממנו גט ולא כלום, כי קידושיםן לא תופסים. והרי קידושין כן תופסים בחייבי לאווין.

תירוץ רב ששת #

באמת ניתן לומר שהאיסור שעל האחים הוא רק לאו ולא כרת. אבל הרישה של הברייתא נשנתה כחכמים שקידושים תופסים בחייבי לאוין ולכן חייבים בחליצה, אבל הסיפא שלה כדברי רבי עקיבא שאמר שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין ולכן אם קדשה אחד מן האחים זה לא תופס.

מקשה הגמרא על זה, ולמה שלא נכתוב במפורש לדברי חכמים... ולדברי ר עקיבא אין לה עליו כלום..