הדף הקודם

נסיונות הוכחה שנהגו בית שמאי כדבריהם #

נסיון הוכחה מרשב"ג #

שאמר מה נעשה לצרות הראשונות שהתייבמו. ואם לא נהגו כדבריהם איך התייבמו?
דוחה הגמרא: מה שכתוב זה לאותן שצרות שנהגו כבית הלל ונישאו, מה נעשה אליבא דבית שמאי - מטעם דרכיה דרכי נועם.

נסיון הוכחה מרבי טרפון #

שאמר הוא מתאווה לצרת ביתו והיה מתלמידי בית שמאי.
דוחה הגמרא, בטח אמר מתי תבוא לידי ואשיאנה בלא חליצה - כבית הלל. ורצה להראות שהדין לא כמו ר יוחנן בן נורי שרצה לחייב בחליצה.

נסיון הוכחה מבתו של רבן גמליאל #

שייבם רבן גמליאל את צרתה ואמרו עליה שהיא היתה איילונית.
דוחה הגמרא, או שחלקו בין אם הכיר בה שהיתה איילונית ולכן צרתה מותרת ובין אם לא. או שנחלקו לגבי הדין בכנס ולבסוף גירש ומת לאחר שגירש, או שסבר בחכמים שיש תנאי בביאה, אבל אמרו שהיא היתה איילונית רק בשביל שלא תהיה ספק בעילת זנות.

נסיון הוכחה מרבי עקיבא #

שלא חשש לדבריהם לגבי אתרוג שליקט באחד בשבט בשנה השלישית והפריש גם מעשר עני כדברי בית שמאי.
דחתה הגמרא, הסתפק בשמועתו ולא ידע מה אמרו בית הלל ולכן נהג לחומרא.

שאלת הגמרא מכלתו של שמאי #

ראינו שכלתו של שמאי ילדה והוא פיחת את המעזיבה וסיכך על המיטה בשביל בנה והרי קטן הזקוק לאמו שרק לבית שמאי חייב בסוכה?
אלא במקום שאדם רואה ונראה לו כמו הרחבת הבית ולא כמו תורה אחרת אז אין בעיה.

שאלה משוקת יהוא #

מדוע הרחיבו בית שמאי את הנקב בין המקוה לשוקת יהוא והרי שנינו שמספיק בשתי אצבעות ורק לבית שמאי צריך שתיפחת ברובה?
אלא שגם שם הרואה רואה ואומר שהם מעוניינים בזרימה יותר טובה.

הוכחות שנהגו תלמידי בית שמאי כדבריהם #

הוכחה מרבי יוחנן החורני #

מרבותא שנאמרה על ר יוחנן החורני בעניין זיתים שנרטבו מהשמן של עצמן שלפי בית שמאי לא הוכשרו לקבל טומאה, ואמרה על זה הגמרא שלמרות שהוא היה תלמיד של בית שמאי, הוא החמיר כבית הלל.
אז אם בית שמאי נהגו כדבריהם, אז זה ברור מה הרבותא בכך.

הוכחה מרבי יהושוע #

מכך שאמר ר יהושוע לאותם ששאלו אותו על הלכה בענין צרת הבת, מתירא אני שמא יפסוק כבית הלל ואז ירוצצו את גולגלתו תלמידי בית שמאי שבאו ממשפחות אלו ועלולים להיפסל לכהונה מהפסק הזה. (בהמשך הגמרא מתברר שזה אליבא דבית שמאי אם לא אומרים את הקל וחומר מאלמנה לכהן גדול)
אז מכך שהוא התיירא, משמע שהם נהגו כדבריהם.

הוכחה מרבי דוסא בן הרקינס #

ברייתא שאמרה שבימי ר דוסא בן הרקינס, הותרה צרת הבת לאחים של בעלה המת כבית שמאי.