הדף הקודם

המשך העניין של שני זרים שנשאו שתי אחיות ולא יודעים מי נשאו
שואלת הגמרא,למה צריך להשמיע לנו את העניין של היו שני אחים לזה ושני אחים לזה. הרי זה דומה לדין הקודם ואין שוני ביניהם.
עונה הגמרא, שהייתי חושב שיגזרו שלא ייבמו שניהם כמא יבואו להתיר ביבום בלא חליצה ואז יעברו על איסורי יבמה לשוק וכן אחות זקוקתו.

מה ההבדל בין המשנה שלנו #

למשנה להלן (דף כו) שעוסקת בשני אחים שהיו נשואים לשתי אחיות ומתו?
שהמשנה שלנו, אם כנסו בדיעבד לא מוציאים. כי, יש כאן רק זקוקה אחת מהחשש לכן האיסור נפקע בעת הייבום של האח. אבל במשנה ההיא בטל ממנה דין ייבום לעולם וחליצה של אחד האחים לא עוזרת להתיר זאת.

אם קדמו וכנסו #

אין מוציאים. אפילו שניהם כוהנים שאסורים בחלוצה. כי חלוצה לכהן אסורה מדרבנן שנאמר ואשה גרושה מאישה לא יקחו מהאסמכתא של ואשה .

משנה #

מצות הייבום הינה בגדול ואם קדם הקטן וייבם, זכה בה.

גמרא #

מהיכן המקור לדין זה #

מזה שכתוב "והיה הבכור אשר תלד", מכאן שמצוה בגדול לייבם.

משנה #

מי שיצא עליו קול ששפחה זינתה איתו ואחרי כן השתחררה, או כנל על גויה ונתגיירה, הרי שלא יישא אותן. אם נשא, אין מוציאים אותן מידו.
אם נטען על אשת איש שזינתה איתו, ולכן הוציאו אותה מתחת בעלה הנוכחי, אם נשא אותה, תצא.

גמרא #

האם הגיורת הזו נקראית גיורת? #

מהמשנה משמע שכן, הגמרא מביאה ברייתא שבה ר נחמיה אומר שהגיורים הללו לא תופסים.
אומרת הגמרא, שאין הלכה כר נחמיה ולכן היא גיורת גמורה. אבל לא יישא אותה לכתחילה רק משום לזות שפתיים.

מתי אין מקבלים גרים #

בימים שישראל בגדולתם, כגון בימות המשיח.
וכן לא קיבלו גרים בימי דוד ושלמה

מתי מוציאים אשה מבעלה #

רב אומר שרק כשיש עדים שזינתה מוציאים, אבל אם יש רק קול שזינתה לא מוציאים.
כמו כן, ללשון ראשון, המשנה דברה בכשיש לה בנים מבעלה הראשון ולכך כשיש עליה עדים יוציאוה בית דין (מהבעל והבועל).
ללשון שני, גם במשנה שלנו רב סבר שמוציאים רק בשיש עדים. אבל בבריתות שמוציאים עפ קול מדובר בשיטת רבי - בשיצא עליה קול אבל עם נראות מאד בעייתית, כגון רוכל יוצא מהבית והאשה חוגרת את הסינר. או שרוק למעלה מן הכילה.
הלכה כרב כשיש קול שפוסק - מוציאים רק בעדים.
הלכה כרבי כשיש קול שאינו פוסק - מוציאים גם בלי עדים אם יש עדי כיעור בלבד.