Yevamot 106

| 2 min read

21/06/2022
Yesterday's Daf: Yevamot 105

Daf Yomi Yevamot 106

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

Notes

חליצה מוטעת

לפי ריש לקיש זו חליצה שמרמים את הנחלץ ואומרים לו תחלוץ כדי שתכנוס אותה ולמרות זאת כשרה.
ר יוחנן מקשה מברייתא אחרת שכתבה שכשנתכוין הוא ולא היא או להיפך חליצתה פסולה. ולכן ר יוחנן מפרש כמו ברייתא אחרת שאומרת שחליצה מוטעת זאת חליצה שאמרו לו תן לה שתחלוץ לך והיא תשלם לך מאתים זוז ולבסוף לא שילמה לו, שהחליצה כשרה.
לגבי התשלום, אביי אמר ליבמה במקרה כזה לשלם לו שכר (כמו שכיר שנשכר לפעולה בתנאי לתשלום) לפי ר פפא, יכולה לומר לו משטה אני בך ואין פה חובת תשלום.

גט מוטעה

לעומת חליצה, בגט מוטעה הגט פסול כי בגט מועיל תנאי לבטל את הגט אם לא התקיים התנאי.
בגט מעושה (שכפו עליו לגרשה או לחלוץ) אם אמר רוצה אני גם גט וגם חליצה כשרים. אם לא אמר רוצה אני גם גט וגם החליצה פסולה.

מהיכן שצריך לומר רוצה אני

בגט מעושה, שנאמר "יקריב אותו לרצונו לפני ה" שנאמר יקריב אותו משמע גם בעל כרחו ולכן נאמר אחרי זה לרצונו - כלומר כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.

חליצה ומיאון כשאינם מכירים אותם

לפי ר הונא, חולצים ומקבלים מיאון גם אם לא מכירים את היבמה ואת האיש שהוא אכן אח בעלה המת. כמו כן, לגבי קטנה שאין מכירים את בעלה. אבל לא כותבים העדים אישור על חליצה ומיאון כדי שלא תלך לבית דין אחר ויסמכו על האישור ולא יידעו שחלצו ללא להכירה.
לפי רבא, אין חולצים ואין מקבלים מיאון אלא אם מכירים. אבל כן כותבים העדים את השטרות הללו, ולא חוששים לבית דין טועים.

משנה

סדר החליצה:

  • באים הוא ויבימתו לבית דין ומייעצים לו לקחת אישה ההוגנת לו
  • היא אומרת "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי"
  • הוא אומר "לא חפצתי לקחתה"
  • היא ניגשת וחולצת את נעלו
  • היא יורקת בפניו (על הקרקע שכנגד פניו) כך שהדיינים יראו את הרוק
  • היא אומרת "ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו"
  • לאחר רבי הורקנוס, היו ממשיכים את כל הפרשה עד "ונקרא שמו בית חלוץ הנעל"
  • לר יהודה כולם עונים ואומרים "חלוץ הנעל"

גמרא

צורת ההקראה

אביי אמר שצריך לדקדק כשמקריאים את החליצה שלא להפסיק בין "לא" לבין "אבה יבמי" כדי שלא יישמע כאילו הוא כן רצה לייבמה.
לפי רבא, אין מקום לחשש כזה, כי בדיעבד אין זה הפסק.

שטר החליצה

אביי אמר שצריך לכתוב שטר שאומר, הקראנו ליבמה מ-"מאן יבמי" עד "אבה יבמי" ואחר כך הקראנו ליבם מ"לא" עד "לקחתה"ואחר כך הקראנו לה מ"ככה" עד "חלוץ הנעל". ולא יכתבו את הפסוקים במילואותם - כי אסור לכתוב יותר מארבע תיבות רצופות ללא שרטוט.
לכן, מר זוטרא היה משרטט וכותב את הפסוקים בשלימותם והלכה כמותו.

דיני רקיקה

אביי אמר שאם רקקה והרוח סחפה את הרוק למקום אחר שאינו כנגד פני היבם, חייבת לחזור ולירוק בפניו.
רבא הוסיף דין שאם אכלה משהו שמעודד רקיקה כמו שום או עפר, ואחרי זה רקקה, פסול וחייבת לחזור ולירוק.
רבא הוסיף עוד דין שצריכים הדיינים לראות כיצד הרוק יוצא מפיה. שנאמר "לעיני הזקנים.. וירקה"

סוף החליצה

ממעשה שישב ר יהודה לפני ר טרפון למדים שצריך הנוכחים לחזור ולאמר שלש פעמים "חלוץ הנעל" בסיומה של החליצה.