Yevamot 111 26 Jun 2022 | 3 min read 26/06/2022 Yesterday's Daf: Yevamot 110 Daf Yomi Yevamot 111 # Steinsaltz PDF Sefaria Steinsaltz Commentary My Jewish Learning Commentary Daf Yomi Digest Hadran Commentary Notes # קטנה וחרשת שנפלו לייבום # רב אמר שכונס את החרשת ומגרשה בגט ולאחר מכן ממתין עם הקטנה עד שתגדל וחולץ לה ובכך תקנתן של שתיהן. ר חסדא מדייק מאופן הפתרון של רב שהוא סבר שחרשת קנויה ליבם בקניין חלקי - עם שיור. לעומת קטנה ששם יש ספק האם היא קנויה בקניין מלא או שאינה קנויה כלל. שאם זה כך ברור למה הסדר הוא כזה ולא הפוך - שאילו היה עושה הפוך וכונס את הקטנה, לא היה יכול לא לחלוץ לחרשת (שהיא לאו ברת חליצה) וגם לא לכנוס אותה. כי על הצד שהקטנה קנויה קניין גמור, הוא אסור מטעם בית אחד אתה בונה ולא שני בתים. הגמרא מדייקת כר חסדא ומוכיחה למסקנה שזהו אכן דברי רב. משנה # מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת ובא יבם על אחת ולאחר מכן על השניה או שאחיו בא על השניה, הראשונה אינה נפסלת כי למרות ששתיהן קטנות ובספק - הספק הוא אותו ספק ולכן אם הראשונה קנויה קניין גמור, אז ביאת השניה הינה ביאת זנות ולא תפסול בזיקה את הראשונה. אותו הדין לגבי שתי חרשות . אבל היה נשוי קטנה וחרשת ומת, בא היבם על הקטנה ואחר כך על החרשת פסל את הקטנה וכן להיפך. היה נשוי לפיקחת וחרשת ומת, חולץ לפיקחת וחרשת יוצאת אבל אם בא על הפיקחת ובא על החרשת לא פסל את הפיקחת אבל להיפך כן פסל וחייב להוציא את החרשת. אם היה נשוי לגדולה וקטנה, בא על הגדולה ואחר כך על הקטנה, לא פסל את הגדולה. אבל להיפך פסל את הקטנה לפי ת"ק. אבל לפי ר אלעזר, זאת בעיה ולכן מלמדים את הקטנה למאן ובכך יוכל לקיים את הגדולה כי נעקרו קידושי הקטנה מלמפרע. גמרא # הלכה כר אלעזר # ומלמדים את הקטנה למאן כשנופלת לייבום יחד עם גדולה, גם פה הלכה כר אלעזר, וגם במקרה שיבמה גדולה נפלה לייבום לפני אחר שהיה נשוי לאחותה הקטנה שגם שם מלמדים אותה למאן כדי שיוכל לכנוס את הגדולה ולקיים מצוות ייבום. משנה # שלשה עניינים: יבם קטן שבא על יבמה קטנה או יבמה גדולה, היא חייבת גט ממנו כשיגדל. יבמה שטוענת בתוך שלושים יום מזמן שכנסה היבם (במדה והתייחדה איתו וכן שנתן לה גט) שהיא לא נבעלה לו ולכן צריכה חליצה. הוא לעומת זאת אומר שכן בעל אותה, הדין הוא שכופין אותו לחלוץ לה. אבל אם עברו שלושים יום, רק מבקשים ולא כופין. אבל אם הוא מודה שלא בעל, אפילו אחרי שנה, כופין אותו לחלוץ ולא מבקשים. אם אשה נדרה הנאה מהייבם בעוד בעלה היה בחיים, ולכן אינה יכולה להתייבם ליבם, כופין אותו שיחלוץ לה. אבל אם נדרה הנאה ממנו לאחר שמת בעלה, מבקשים בלבד. אם בית דין מתרשם שהיא נדרה הנאה בחיי בעלה בשביל שלא ייבם אותה, אז רק מבקשים ולא כופין. גמרא # הרישא של משנתנו שלא כר מאיר # שאמר שקטן וקטנה אסורים בחליצה וביבום מן הספק שמא הוא סריס או שהיא איילונית. ואילו במשנתנו רואים שהם מותרים בייבום. סיבת חכמים שחלקו על ר מאיר # מדוע קטן יכול לייבם, אביי אמר שהסיבה היא, שנאמר "יבמה יבוא עליה" כלומר כל יבם ולא רק גדול. רבא אמר שהסיבה היא שלא ניתן לאמר שעכשיו היא אסורה עליו ואחרי זה -כשתגדל, תהיה מותרת. כי כל שנאסרה עליו שעה אחת נאסרה עולמית. ולא ניתן לאמר גם שאין מצוות ייבום בקטן כי כתוב "כי ישבו אחים יחדיו" אפילו שעה אחת ולכן בהכרח קטן יכול לייבם. הסיפא של משנתנו כר מאיר # ולא כר יוסי? הגמרא רצתה להעמיד רק כר מאיר שאמר שניתן לטעון שאשה אינה בתולה בתוך שלושים יום משמתחתן איתה. אבל ר יוסי אמר שאם בעל אותה, מיד חייב לטעון שהיא אינה בתולה ומשלא טען לא יכול לטעון. אבל רבה מעמיד כן גם כר יוסי כי ר יוסי דיבר באשה רגילה שהם היו מאורסים ולבו היה גס בה, אבל ביבם ויבמה שקשה להם ל"שבור את הקרח", ייתכן שגם לאחר זמן מה (עד שלושים יום) הוא עדין לא יבוא עליה למרות שהתייחדו.