Yevamot 114

| 2 min read

29/06/2022
Yesterday's Daf: Yevamot 113

Daf Yomi Yevamot 114

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

Notes

האם צריך להפריש קטן מאיסורים

ר יצחק בן ביסנא שכח את המפתחות של בית המדרש ברשות הרבים ור פדת יעץ לו להוציא ילדים לרחוב והם יכניסו את המפתחות כשימצאו. מסיקה מזה הגמרא שקטן שאוכל נבלות בית דין לא חייבים להפרישו מאיסורים.
הגמרא שואלת מכיבוי שריפות בשבת שמונעים מתינוק לכבות.
ר יוחנן מתרץ שקטן שעושה על דעת אביו אסור כי הקטן רואה את אביו שהוא מעודד את זה.
שאלה הגמרא מדמאי שראינו שקטן אוכל ולא צריך להפרישו. מתרצת הגמרא בדמאי הקילו שקטן יוכל לאכול כי זה מדרבנן.
שאלה הגמרא מברייתא שרואים בה שאין צורך להפריש יונק מחלב בהמה טמאה. העמידה הגמרא, ששם התירו לתינוק לחלב טמאה משום הסכנה - שסתם תינוק מסוכן אצל חלב.

מדוע הברייתא אמרה שנהגו לינוק מבהמה טהורה

ביום טוב ומה ההבדל משבת? ענתה הגמרא, שיניקה זה תולדה של מפרק אבל כלאחר יד. אז בשבת החמירו וביום טוב שזה רק איסור לאו, הקילו.

הגמרא שאלה מהאכלת שרצים ששם צריך להפריש את הקטן מאיסור. עונה הגמרא, שהכוונה שאסור להאכיל את הקטן שרצים בידים אבל אין צורך להפרישו. אותו הדבר לענין בן כהן לגבי טומאה שאסור לטמא את התינוק הכהן בידיים.

ראיה מהמשנה שלנו

הגמרא מנסה להביא לבסוף ראיה מה משנה שלנו שקטן אוכל נבלות, כי ראינו לגבי שני אחים שאחר פיקח ואחד חרש שהיו נשואים לשתי אחיות פקחות ומת הפקח שאמרנו שיוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסור לעולם, ומדוע היא לא יכולה להשאר, הרי הוא כקטן והוא אוכל נבלות?
עונה הגמרא שמוציא משום איסור של האשה עצמה ולא שלו.
ממשיכה הגמרא לשאול מהמשך המשנה, ששני אחים פקח נשוי לפקחת וחרש נשוי לחרשת. מת פקח בעל פקחת שמוציא החרש את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם. ומדוע, שתשב החרשת תחתיו כקטן שאוכל נבלות? עונה הגמרא, שבאמת אין איסור, אבל משום התרת יבמה לשוק החמירו.

משנה

אשה ובעלה שהלכו למדינת הים.
אם יש שלום ביניהם וחזרה ואמרה מת בעלי, תינשא.
מת בעלי ואין לה ילדים, תתייבם.

אם היה שלום ביניהם אבל מלחמה בעולם, או קטטה ביניהם ושלום בעולם.
אמרה מת בעלי אינה נאמנת.
לחכמים נאמנת.

ר יהודה אומר שאף פעם לא מאמינים לה, אלא אם באה ובגדיה קרועים.

גמרא

למה מלחמה בעולם לא מאמינים לה

כי ייתכן וראתה מקרה זוועה וחשבה שמת ובאמת לא מת.
במסקנה אמר רבא שבימי מלחמה אם אמרה מת במלחמה בשדה הקרב - אינה נאמנת.
אם אמרה הוכה במלחמה ומת על מיטתו - נאמנת.
אם אמרה מת מרעב בכל מקרה אינה נאמנת, אלא אם אמרה מת וקברתיו אני.

אסונות נוספים

מפולת, מכת נחשים ועקרבים - כמו מלחמה ואינה נאמנת.
בעניין דבר, נחלקו הדעות - חלק סברו שזה כמלחמה וחלק סברו שזה לא דומה כי ייתכן שלא מתו אנשים בכלל הרבה זמן ולכן כשראתה שמת, היא לא טעתה והוא אכן מת.