01/07/2022
Yesterday's Daf: Yevamot 115

Daf Yomi Yevamot 116 #

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

Notes #

האם חוששים לאדם אחר בעל אותו השם #

בדף הקודם ראינו שאביי אמר חוששים ורבא לא. היה מקרה שנמצא גט בסורא שנאמר לגבי ענן בר חייא מנהדרעא ולא מצאו בכל נהרדעא עוד אחד כזה. ובאו שני עדים ואמרו שאותו ענן היה איתם באותו היום במקום אחר.
לאביי, למרות שאמרתי שחוששים כאן לא חוששים לעוד ענן והיא מגורשת כי בדקנו. אם לא היינו בודקים לא היתה מגורשת.
לרבא, יגיד שכאן חוששים כיון שייתכן שהגיע בקפיצת הדרך או בגמל פורח.. או שהשאיר ציווי לעדים לכתוב גט לאשתו והם הלכו וכתבו אתו בסורא. ולכן חוששים שמא אין זה של ענן שאשתו תובעת את הגט.

להלכה, האם חוששים שמא פינה את השומשום #

מהחבית והחזירם לבעלים ואלו שומשומים אחרים? רב יימר אומר לא חוששים שמא פינה ולכן חייב להחזיר למפקיד. לרבינא, חוששים. ולהלכה חוששים שמא פינה ולא חייב לשלם.

קטטה בינו לבינה ושלום בעולם #

איך יודעים? ר יהודה אמר שמואל, כשאמרה האשה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני. הלכו ושאלו אותם והם אומרים - לא היו דברים מעולם. כעבור קצת זמן העידה שמת. לר חנינא משום השנאה היא משקרת. לר שימי בר אשי, חוששים שהיא מדמיינת שמת כי היא שונאת אותו.
ההבדל בין השיטות יהיה במקרה שהבעל הוא זה שהתחיל את הקטטה, אז משנאה היא לא תגיע עד לשקר אבל כן יכולה לדמיין שמת מהשנאה שחשה כלפיו.

עד אחד שמעיד בקטטה #

כלומר, עד אחד שמעיד על מות הבעל כאשר ידועה לנו קטטה בבית. האם נאמן כי זה משהו שעשוי להתגלות, או שמאמינים לו רק כשהיא תדייק אבל כאן היא לא תדייק מהשנאה? תיקו.

מה השיבו חכמים לר יהודה במשנה #

ברייתא מספרת שאמרו לו חכמים - לפי מה שאתה אומר רק פיקחת (שיכולה להציג יפה) תינשא אבל לא שוטה? לכן אנו אומרים שאין צורך להציג סימני אבלות בשביל להינשא.

משנה #

מחלוקת בית הלל ובית שמאי בעניין נאמנות האשה. לבית הלל נאמנת רק כשבאה מן הקציר ואומרת שמת בעלה באותה המדינה. וכמעשה שהיה (יבואר בהמשך).
לבית שמאי, גם באה מן הזיתים ומן הבציר וממדינה למדינה נאמנת.
וחזרו בית הלל להורות כבית שמאי.

גמרא #

ביאור המחלוקת בין ב"ש לב"ה #

לבית שמאי, למרות שהמעשה היה בקציר והאמינו חכמים, עדיין לא גדרו את זה רק לקציר חיטים ולא משהו אחר, אלא גם זיתים וכו'.
לבית הלל, נכון שאין לחלק בין קציר לבציר וכו' אבל כן יש לחלק בין אותה מדינה שמצויים אנשים למדינה אחרת שלא מצויים.
לבית שמאי, עדיין מצויות שיירות שניתן לברר העניין איתם.

מעשה #

בסוף ימי קציר חיטים הלכו עשרה בני אדם לקצור החיטים ונשך הנחש לאחד מהם ומת. באה אשתו לבית דין, בדקו ומצאו שמת כדבריה. ובאותו המקום אמרו חכמים - האשה שאמרה מת בעלי נאמנת.

מחלוקת אחרת במעשה שהיה #

ראינו לגבי מעשה שאדם היה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצא כזית מן המת תחוב בקרקעית של ספינה. גזרו חכמים שלא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בספינה בירדן.
חלקו בזה חנניא בן עקיבא שאמר רק ירדן וספינה ומעשה שהיה ולרבנן אמרו עוד אופנים של העברה ולא רק ספינה. אז רצתה הגמרא לומר שהמחלוקת היא כמחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנתנו. לבסוף אמרה שניתן לאמר שחלקו רק שם כי רבנן יכולים לאמר שסוברים אפילו כבית הלל כי במשנה שלנו יכולים לגלות את השקר שלה רק במקום קרוב. אבל פה, מה ההבדל בין ירדן לבין נהרות אחרים. ור חנינא יכול לסבור כבית שמאי כי בגזירה גזרו רק כמעשה שהיה כי זאת גזירה ולא כמו אצלנו שיש פה סיבה שהיא מדייקת היטב ולכן אין הבדל בין מקום רחוק לקרוב.