24/07/2022
Yesterday's Daf: Ketuvot 17

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

המשך מודה ר יהושוע #

ממשיכה הגמרא לברר, מדוע לא נאמר שר יהושוע מודה במטלטלים- כשאדם בא ומספר לחברו שחייב לו מנה ופרע לו שיהיה נאמן.
עונה הגמרא, שהסיפא לא מסתדרת כי אין צורך לפרוע בעדים הלוואה.
ומנסה הגמרא להעמיד בשהבן (גדול) של האב המלווה טוען שהלווה מנה והוא טוען שפרע חמשים שר יהושוע יודה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ויהיה פטור משבועת מודה במקצת.
עונה הגמרא כי זה לא מסתדר לא עם ר"א בן יעקב שאמר שחייב להשבע במקרה כזה ולא כחכמים שאמרו שפטור לגמרי - כמשיב אבידה. ולכן אין כאן את עניין הפה שאסר.

מדוע אמר ר"א בן יעקב שחייב שבועה #

ולא פטרו משום משיב אבידה (תקנת חכמים שלא יחייבו שבועה אדם שבא ומשיב אבידה וטוענים כנגדו שגנב חלק מן האבידה)?
במסקנת הגמרא, ר"א וחכמים חלקו בדברי רבה שאמר - שהסיבה של מודה במקצת חייב שבועה היא כי אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ולכן לא מעיז לכפור בהכל כשמעוניין להתחמק מתשלום ההלוואה. אז לפי ר"א בן יעקב הוא לא מעיז פניו בפני בעל חובו וגם לא בפני בנו של בעל חובו ולכן חייב שבועה כדין מודה במקצת. אבל לחכמים הוא לא מעיז פניו בפני בעל חובו אבל מעיז בפני בנו. ולכן כשמודה במקצת - הוא כמשיב אבידה ופטור משבועה.

משנה #

עדים החתומים על השטר - נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין. אם אמרו זה כתב ידנו אבל אנוסים\קטנים\פסולי עדות היינו בשעת החתימה - נאמנים לפסול את השטר.
אבל אם היו עדים אחרים שקיימו את השטר או שכתב ידם היה יוצא ממקום אחר, אינם נאמנים לפסול בטענות אלו.

גמרא #

אנוסים מחמת ממון או נפשות #

רמי בר חמא אומר שנאמנים רק כשאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל מחמת ממון - אין אדם משים עצמו רשע ולכן אין פה הפה שאסר לומר שחתמו באונס.
רבא שואל, הרי יש את העיקרון של "אם לא יגיד ונשא עוונו" וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולכן כשאמרו שהכתב שלהם אינם נאמנים לומר שהיו אנוסים\קטנים וכו.
לכן רבא אומר שדברי רמי בר חמא נאמרו על הרישא - מתי נאמנים לפסול את השטר בטענת אנוסים, רק כשהיו אנוסים מחמת נפשות.

מחלוקת רבי מאיר וחכמים #

בעניין עדים שמקיימים את חתימתם אבל אומרים שהיו אנוסים\קטנים ופסולי עדות בזמן חתימתם.
לר מאיר לא נאמנים ולחכמים נאמנים.
מסבירה הגמרא שנחלקו במקרה של רב הונא שאם הלווה מודה בשטר שכתבו אבל טוען שפרעו המלווה לא חייב לקיימו ולא נאמן הלווה. ואז הגיעו העדים ואומרים שהיו אנוסים וכו'. כלומר, אין כאן הפה שאסר.
אבל חכמים יגידו שגם אם הלווה מודה שהשטר אמת אבל הוא נאמן לטעון פרוע בטענת מיגו שיכל לטעון מזוייף. ולכן צריך קיום של עדים וכיון שהעדים אומרים שהיו אנוסים וכו' אז הפה שאסר הוא הפה שהתיר והשטר פסול.