14/08/2022
Yesterday's Daf: Ketuvot 38

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

המשך #

שואלת הגמרא, האם יכולה להתעבר? והרי ראינו לגבי שלש נשים שמשמשות במוך ואחת מהן זאת קטנה - שמא תתעבר ותמות. אז איך אמר רבא שאם יש בגר בקבר בנה יורש אותה.
אלא מסבירה הגמרא שהספק של רבא היה אם יש בגר בקבר ואז האב לא יכול לתבוע את הקנס או שאין בגר ויכול לתבוע.
מר בר רב אשי הסתפק כך: האם המיתה עצמה מייצרת בגרות כלומר אם מתה כשהיא נערה, האם הפכה לבוגרת במיתתה ואין לאביה זכות בקנסה, או שלא.
הגמרא נשארת בתיקו לגבי בעיות אלו.

בא עליה ונתארסה #

טרם שעמד בדין. האם קנסה לעצמה או לאביה. אביי אומר שאין בכך ספק וודאי שהוא של אביה. שנאמר, "ונתן לאבי הנערה".
שאלה אותו הגמרא, הרי אותו דבר ניתן לומר על נערה שנישאת שהקנס ילך לאביה. עונה אביי, יש הבדל גדול - באירוסין אינה יוצאת לגמרי מרשות אביה שהרי אביה ובעלה מפירים נדריה. ושלא כמו נישואין שאז היא ברשות בעלה

משנה #

המפתה נותר שלשה תשלומים והאונס ארבעה.
המפתה נותן בושת פגם וקנס. האונס מוסיף גם את הצער.
אונס נותן את הקנס מיד לאבי הנערה. והמפתה נותן כשיוציא את האשה, אם יוציא.
האונס לא יכול לגרש את הנערה, המפתה יכול לגרשה.
אם הנערה אסורה עליו, אינו רשאי לקיימה שנאמר "ולו תהיה לאשה" באשה הראויה לקיימה.

גמרא #

איזה צער יש באונס #

אבוה דשמואל אמר, צער שחבט את הנערה על גבי הקרקע.
שאלה הגמרא, אם חבט אותה על גבי שיראין, יהיה פטור מתשלום צער? הרי ראינו שטעמו של ר שמעון שפטר מצער הוא שסופה להצטער תחת בעלה והרי סתם בעל לא בועל וחובטה על הקרקע?
אלא אמר ר נחמן הצער הוא צער פישוק הרגלים שמצטערת בביאתו. לעומת מפותה שאין לה צער כי כשהיא מעוניינת בכך אין לה צער.

מדוע היא ואביה יכולים לעכב בידו מלכונסה #

במפותה - אביה יכול שכתוב "מאן ימאן". היא שכתוב "ימאן" - מכל מקום.
באונס, היא יכולה לעכב שכתוב "ולו תהיה לאשה" - תהיה מדעתה. אבל אביה, לפי אביי - שלא יהיה חוטא נשכר (שגם בא עליה באונס וגם יכול לקחתה לאשה בניגוד לרצון אביה) ואבא אמר, שזה קל וחומר ממפתה שעבר שם רק על רצון אביה ולא על רצונה ובאונס עבר גם על רצונה ולכן ברור ששניהם יכולים לעכב.

האם יש לאנוסה כתובה #

לפי תנא קמא בבריתא אין לה כתובה, כי לא יכול לגרשה וכתובה תוקנה כדי שלא תהיה קלה בעיניו. אבל לפי ר יוסי בר יהודה, יש לה כתובה מנה כי אם ירצה יוכל לצערה ותברח ממנו ולכן תקנו גם לאנוסה כתובה.