Ketuvot 54 29 Aug 2022 | 3 min read 29/08/2022 Yesterday's Daf: Ketuvot 53 Steinsaltz PDF Sefaria Steinsaltz Commentary My Jewish Learning Commentary Daf Yomi Digest Hadran Commentary בביתי ולא בבקתתי # כלומר, אם מת אדם ובכתובתו כתוב (או שלא כתוב וזהו תנאי בית דין) "את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי" ואין לו בית אלא בקתה, אז אם מת, האלמנה לא יושבת בביתו וניזונת אלא ניזונת אבל חיה בבית אחר. מתי אלמנה מפסידה מזונותיה שניזונית מיתומים # ר נחמן בשם שמואל אומר שכאשר תבעוה לינשא ואמרה שאינה מעוניינת מחמת שאינו ראוי לה, מפסידה. אבל אם תבעוה לינשא ואמרה שאינה מעוניינת מחמת כבוד בעלי, יש לה מזונות. ר חסדא מוסיף שאין לה מזונות גם אם כיחלה ופירכסה. ר יוסף אומר, גם אם זינתה. אבל הגמרא דוחה את כל אלו (לפי התוספות רק את דברי ר חסדא ור יוסף) ואומרת שיש לה מזונות בכל אלו המקרים (כולל תובעת כתובתה שלא בבית דין) אבל מפסידה כתובתה רק כשתובעת כתובתה בבית דין. הלכה כאנשי גליל וירושלים או כאנשי יהודה # לרב, הלכה כאנשי יהודה ולשמואל כאנשי גליל. בבבל נהגו כרב ובנהרדעא כשמואל. האם שמין את בגדיה שעליה # כחלק מפרעון כתובתה? לפי רב שמין ולפי שמואל לא שמין אלא מקבלת כתובה בנוסף לשווי הבגדים שעליה. אם האב הקצה נכס כנדוניא לבתו # כצוואת שכיב מרע ומת. הנכסים הוזלו לאחר מכן, היתומה תקבל את הנכסים כיום הפרעון ולא כיום הקציבה. ואם הנכסים התייקרו, היא מקבלת כיום הקציבה ולא כיום הפרעון. פרק חמישי - אף על פי # משנה # אם רצה להוסיף על כתובה שנתחייב בה (מנה לבעולה ומאתיים לבתולה) יכול להוסיף אפילו מאה מנה. ואם התאלמנה או התגרשה גובה את הכל. לר אלעזר בן עזריה גובה את הכל רק מן הנישואין אבל אם נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין, היא גובה רק את עיקר הכתובה ולא את התוספת כי התוספת התרצה רק במדה ויכנוס אותה. אם רצתה למחול לו על חלק מן הכתובה, יכולה גם על עיקר ולא רק על התוספת. לר מאיר לא יכולה כי אם פוחת מאלמנה מנה ומבתולה מאתיים, הרי בעילתו בעילת זנות. גמרא # מה החידוש # הרי ברור לנו שיכול להוסיף כמה שירצה? עונה הגמרא, שיש בזה חידוש, כי הייתי אומר שלא יוכל להוסיף על מה שקצבו רבנן כיון שקצבו עבור אלו שלא יכולים להוסיף וכדי שלא יתביישו. תנאי כתובה ככתובה # הגמרא מדייקת שתנאי כתובה הרי הוא ככתובה, מכך שנאמר "אם רצה להוסיף" ולא נאמר אם רצה לכתוב. מה הנפקא מינה שתנאי כתובה ככתובה? # מוכרת כתובתה לבעלה או לאחר - גם התוספת בכלל הכתובה. מוחלת על כתובתה ליורשים או לבעלה - גם התוספת נמחלה. מורדת בבעלה מתשמיש, שפוחתים לה שבעה דינרים לשבוע - גם מהתוספת פוחתים. פוגמת בכתובתה ואומרת שנפרעה רק מחציתה - נשבעת גם על התוספת. תובעת כתובתה מן היתומים בבית דין - שמפסידה את מזונותיה גם אם תבעה רק את התוספת עוברת על דת משה (חוזרת בשאלה) שבעלה מגרשה ומפסידה כתובתה - שמפסידה גם את התוספת. נכסי הבעל שהשביחו לאחר מיתתו שאשה אינה גובה את כתובתה מהשבח - גם התוספת לא נגבית מהשבח. כל חיובי השבועה שמתחייבת האשה, כגון הגובה כתובתו שלא בפניו - גם התוספת בכלל חיובי השבועה. שביעית אינה משמטת כתובה - גם התוספת לא משתמטת. אם כתב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע ששווה פחות מכתובתה, היא מפסידה את היתר כי שתקה ונחשב לה כמחילה - שגם אם ייחד קרקע ששווה פחות מהתוספת שגם היא נמחלה. אשה גובה מקרקעות את כתובתה ולא ממטלטלין - שגם את התוספת גובה מקרקע. אשה גובה את כתובתה מן הזיבורית - וגם את התוספת גובה מקרקע זיבורית. אם נתאלמנה והיא בבית אביה היא גובה את כתובתה עד 25 שנים - שגם את התוספת גובה עד זמן זה ולאחר מכן נחשב כמחילה. אשה שכתב לה כתובת בנין דכרין שהיורשין יורשין את כתובתה מלבד החלק שלהם בירושה הכללית - שגם את התוספת יורשים מלבד כלל הנכסים שמתחלקים אחרי זה.