02/09/2022
Yesterday's Daf: Ketuvot 57

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

אם הגיע הזמן והבעל לא כנס #

ראינו במשנה שנחלקו ר טרפון ור עקיבא שלר טרפון נותן לה את מזונותיה בתרומה ולר עקיבא חצי בתרומה.
אביי אומר שהמחלוקת היא רק בבת כן שנתארסה לכהן. כי אם זה בת ישראל, אז גם לר טרפון יהיה הדין שמשלם לה עד חצי תרומה. כמו כן, מחלוקתם היא רק בארוסה ולא בנשואה לכהן (שבעלה מעמיד לה אפוטרופוס לזון אותה) כי אם נשואה, לכו"ע מחצה תרומה ומחצה חולין.

דעות נוספות #

בברייתא שהובאה לסייע לדברי אביי, הובאו דעותך ר יהודה בן בתירא שאמר שנותנים לה שתי שליש תרומה ושליש חולין.
לר יהודה נותן לה תרומה והיא מוכרת בימי טומאתה וקונה חולין. לרשב"ג נותן לה יותר תרומה כשווי שהיתה מקבלת את הכמות הרגילה שלה בחולין. (כך שלרשב"ג אין צורך שהאשה תתאמץ מדי למכור את התרומה בשווי שיתקרב לשווי של החולין)

מדוע יבם לא מאכיל את ארוסתו היבמה #

שנאמר לגבי האכלת תרומה "קניין כספו" וזה מכיל ארוסה אבל לא זקוקה לייבום כי בה הוא לא ביצע קניין כסף, אלא אחיו.

מדוע תקנו שלא תאכל בתרומה עד שתכנס לחופה #

ואף שהגיע זמן הנישואין, אומר עולא משום החשש שמא ימצא בה בעלה מום לאחר שישאנה ואז יבטל את הנישואין ונמצא שאכלה תרומה בזרותה.
כזכור, עולא סבר בKetuvot 56 שחוששים שמא ימזגו לה כוס של תרומה והיא תשקה לאביה ואחיה.
אז הגמרא, אומרת שהשינוי יכול להסתדר היטב לפי עולא כי אומרים ששם כשטרם הגיע זמן שלה לינשא לא אוכלת תרומה מהסיבה של עולא (שמא ימזגו לה כוס ותשקה לאביה). אבל פה (כשהגיע הזמן) חוששים למקח טעות.
אבל לפי ר שמואל בר יהודה שתמיד חשש למקח טעות, מה החידוש של התקנה הזו, הרי גם לפני כן חששנו למקח טעות.
ענתה הגמרא, שיש חשש יותר גדול למקח טעות מזמן שהגיע הזמן כי הקרובים של החתן מבררים עליה במרץ בטרם שיינשאו.

משנה #

אדם שהקדיש את הזכויות שיש לו במעשה ידיה של אשתו (שעדין לא באו לעולם), זה לא חל והיא עושה מלאכה ואוכלת את שכרה.
אם הקדיש רק את היתר על מה שחייבת להביא לו לפי הדין (סכום קצוב) לפי ר מאיר זה הקדש ולפי ר יוחנן הסנדלר זה חולין.

גמרא #

מזונותיה תחת מעשה ידיה #

מימרת ר הונא בשם רב #

יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה.
הטעם הוא שתקנו חכמים כדי לבטח את האשה שבמדה ולא יהיה לה מעשי ידיים מספיקות, היא לא תרעב. אז אם הינה מעוניינת יכולה לוותר.

סיוע לדברי רב ממשנתנו #

ראינו במשנה שהמקדיש מעש ידי אשתו אין ההקדש חל, כלומר שהיא מסרבת ואומרת איני ניזונית ואיני עושה ולכן אינו יכול להקדיש מעשי ידיה.
דוחה הגמרא, שמדובר בשאין לו מספיק ממון לזון אותה. אבל אם יכול לזון אותה אולי הייתי אומר שאינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה.

אם כך, אז מה החידוש? #

עונה הגמרא, שהחידוש אינו ברישא (שלא יכול להקדיש מעשי ידיה) אלא בסיפא - שאם הקדיש את המותר של מעשי ידיה אז גם אם אינה ניזונית ממנו לר מאיר זה הקדש וכו'.

החולק על רב #

הוא ריש לקיש שאמר שהטעם של רבי מאיר במשנתנו שסבר שזה הקדש כי הוא יכול לכופה ולממש את זכותו במעשה ידיה ולכן הוא יכול להקדיש את הידים שלה (שקיימים בעולם) ובכך להקדיש את מעשה ידיה ובכך להמנע מהבעייתיות של אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם.

האם ר מאיר סבר שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם? #

והרי ראינו לגבי גוי שאומר לישראלית הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או להיפך(ישראל שאומר לגויה) לאחר שאשתחרר וכו' ור מאיר אמר שמקודשת במקרים אלו והרי משמע שסבר שכן מקדיש דבר שלא בא לעולם.
עונה הגמרא, נכון שלא יודעים בוודאות שר מאיר סבר שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אבל מהמשנה שלנו גם לא ניתן לדעת מסיבה שניתן לומר שהקדיש את ידיה וכו'.

מתי חל ההקדש של הבעל על מותר מעשה ידי אשתו #

לרב ושמואל רק לאחר מיתתה של האשה חל ההקדש.
לר אדא בר אהבה, קדוש בזמן שבוצעו מעשה ידיה.
מעמידה הגמרא שמדובר במקרה שמעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה כסף לצרכיה. שלרב ושמואל מעה כסף תוקן לה תחת מותר מעשה ידיה. ולר אדא מעה כסף תוקן תחת מעשה ידיה ולכן לא יכול להקדיש את זה.