Ketuvot 61

| 2 min read

05/09/2022
Yesterday's Daf: Ketuvot 60

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

אם היא לא רוצה להניק והוא רוצה שתיניק

וכאשר מנהג משפחתה להיניק ושל משפחתו לשכור מיניקת, האם מחייבים אותה מכח מנהג משפחתה?
אמר ר הונא, היא עולה עמו ואינה יורדת עמו שנאמר "והיא בעולת בעל" (שלא נאמר והיא אשת איש ואברהם נהיה עני ואבימלך רצה להפכה לשפחתו)ללמד שעולה עמו ואינה יורדת עמו. וכן באדם הראשון שהחטיאה אותו אשתו נאמר "והיא היתה אם כל חי" שניתנה לחיים ולא לצער ולכן לא יכול להמעיט ממנה.

למה לא נפטרת האשה מכל המלאכות

כשהכניסה לה שפחות?
אלא שאם הכניסה שפחה אחת - הוא אומר לה שהשפחה תעשה מלאכתו ומי תעשה מלאכתה?
אם הכניסה שתי שפחות - הוא אומר לה מי תעשה מלאכת האורחים
אם הכניסה שלש שפחות - הוא יגיד מי תעשה מלאכת האורחים הנוספים שיבואו בעקבותיהן.
אם הכניסה ארבע, הם כבר יסיעו אחת לשניה והאשה תעשה מלאכות לחיבת הבעל - כגון, רחיצת רגלי הבעל, מזיגת הכוס והצעת המיטה.

אם הכניסה נדוניה גדולה

שזה כמו שכירת שפחות, ר חנא אומר שהיא נפטרת ממלאכות כמו שהכניסה שפחה.

מלאכות שאסורות בזמן הנידה

כמו שהמלאכות שאמרנו שחייבת לעשות לצורך חיבה, מאותה הסיבה הן אסורות בזמן נידתה של האשה:
מזיקת הכוס, הצעת המיטה בסדינים, רחיצת ידיו ורגליו.

הצעת המיטה שלא בפניו

מותרת

מזיגת הכוס בשינוי

מותרת, כפי שראינו במעשיות של אביי רבא ורב פפא.

השהית השמש

מלאכול תוך כדי הגשת הסעודה. לר הונא משהים חוץ מבשר ויין. רב חסדא מגביל את זה רק לבשר שמן ויין ישן. רבא מגביל יותר ואומר שיין ישן זה רק בתקופת תמוז שצמאים.

על אף שמותר להשהות מידת חסידות שלא ישהה כלום

כפי שראינו במעשה של אבוה בר איהי שאליהו הגיע אליו כי לא היה משהה מן השמש כל מין שהגיש לשולחן.

עושה בצמר - רק בצמר?

עונה הגמרא שכן - אבל בפשתן (רומאי) זה מסריח את הפה ומייבש את השפתיים כמו שרביט של קטניות ולכן לא יכול לכופה לעשות בזה.

ההבדל בין שיטות ר אליעזר ורשב"ג

לפי ר אליעזר הטעם הוא מפני הבטלה שמביאה לידי זימה ולרשב"ג הטעם הוא שהבטלה מביאה לידי שיעמום. אז מה ההבדל?
עונה הגמרא, במקרה שהיא מגדלת גורי כלבים קטנים או משחקת בשחמט לפי רשב"ג אין בזה מישום בטלה שמביאה לידי שיעמום אבל לפי ר אליעזר יש בזה משום בטלה המביאה לידי זימה.

משנה

המדיר את עצמו מהנאת תשמיש של אשתו, לפי בית שמאי אם הדירה לפחות משבועיים, אין צורך להוציא וליתן כתובתה אבל יותר מזה כן.
לבית הלל יותר משבוע.
התלמיד חכמים שיוצאים ללמוד, יכולים לצאת שלא ברשות נשותיהם עד לחודש מבלי לעבור על מצוות עונה. אבל הפועלים עד שבוע.
עונת המטיילים - כל יום. הפועלים - פעמים בשבוע. החמרים אחת בשבת. הגמלים - אחד בחודש. ספנים - אחת לחצי שנה. דברי ר אליעזר.

גמרא

טעמם של בית שמאי וב"ה

שלמדו מיולדת נקבה שטמאה שבועיים - כי למדו דבר שהוא גרם לו (נדר) מדבר שהוא גרם לו (לידה).
בית הלל למדו מנידה שטמאה שבוע - כי למדו דבר שכיח מדבר שכיח.

אם נדר בלי לקצוב זמן לנדרו

לפי רב יוציא לאלתר בין לבית הלל ובין לבית שמאי.
לפי שמואל, גם בזה חלקו. כי אולי ימצא פתח לנדרו.