09/09/2022
Yesterday's Daf: Ketuvot 64

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

מדוע לא חייב להביא לה יין #

כמו שאמר ר אליעזר שלא נותנים לאשה יין שמרגילה לתאוות תשמיש.
שואלת הגמרא, הרי ראינו בברייתא לגבי אלמנה שניזונית מנכסי יתומים שאם היתה רגילה לשתות יין, נותנים לה מנכסי היתומים. כלומר, שיש רגילות לאשה לשתות.
עונה הגמרא כמה תירוצים.
רגילה שאני - לפי שמואל, נותנים לרגילה שני כוסות ולשאינה רגילה כוס אחד. לפי אביי לרגילה בפני בעלה שני כוסות ולשלא בפני בעלה כוס אחד. לשאינה רגילה נותנים בפני בעלה כוס אחד ושלא בפני בעלה לא נותנים.
אי בעית אימא - רגילה הכוונה שהיתה רגילה לטבל את המאכל ביין.
לפי רבא, כל הכללים שנאמרו (כוס אחד יפה לאשה, שנים ניוול, שלשה תובעת בפה וכו'..) זה רק בשאין בעלה עמה. אבל בשבעלה עמה לא מונעים אותה כי יכולה להזדקק לו.

נותן לה מיטה ומפץ ומחצלת #

למה צריך גם מפץ (מחצלתשל גומי למתוח על המיטה) וגם מחצלת של קנים אם נותן לה מיטה ועור מתוח עליה?
ר פפא אומר, שמדובר במקום שלא שוטחים על המיטה עור אלא חבלים ולכן חייב לתת לה גם מפץ ומחצלת.

למה נותן לה נעליים במועד ולא בגדים #

האם תהיה כמו אדם שהולך ערום אבל עם נעלים חדשות?
אלא שמדובר במקום גבוה עם הרבה אבנים שצריך להתחדש בנעלים מעת לעת. אבל זה שמביא לה את זה במועדים זה מפני שתשמח בהם.

נותן לה בגדים בשווי חמישים זוז בשנה #

לאביי, מדובר בזוזים פשוטים ולא בזוזי צורי שהם שווים פי שמונה. הראיה של אביי מסוף המשנה שאמרה שזה מדובר בעני אבל בעשיר לפי כבודו. ואם זה מדובר בעני - מהיכן לו חמשים זוז צורי?

למה מותר בלאות לאשה #

ומותר מזונות לבעל? אומר ר רחבא שהיא משתמשת בבלאות הללו בימי נידותה כדי שלא תתגנה על בעלה בבגדים החדשים בימי טהרתה.

מה הכוונה "אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת" #

לפי ר נחמן, אוכלת ממש. לפי ר אשי זה תשמיש. כמו שנאמר "כן דרך אישה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און"

אם היתה מניקה #

פוחתים לה ממעשה ידיה ומוסיפים על מזונותיה.
מכאן מביאה הגמרא ראיה לדברי עולא שאדם חייב לזון את בניו ובנותיו כשהם קטנים - עד גיל שש. ומכך שאם היתה מניקה מוסיף לה מזונות משום שהוא חייב לזון את בניו הקטנים.

פרק שישי - מציאת האשה #

משנה #

מציאתה של האשה ומעשה ידיה שייכים לבעלה.
ירושתה שירשה האשה, הוא מקבל את הרווחים והאשה את הקרן.
אם אדם אחר היכה את אשתו, תשלומי הבושת והפגם שייכים לה ולא לבעלה.
ר יהודה בן בתירא אומר, שאם בייש אותה בסתר משלם לה שני שליש ולבעלה שליש ואם ביישה בגלוי משלם לו שני חלקים ולה שליש. החלק שלו ניתן מייד והחלק של האשה נלקח להשקעה בקרקע והפירות שלו והקרן שלה.

גמרא #

מה החידוש של המשנה #

שהרי זה ידוע שהבעל זוכה בזכויות הפירות של הקרקעות שלה וזכאי במעשה ידיה ובמציאתה? עונה הגמרא שזה נכון שפשוט לנו, אבל התנא הוצרך לשנות את עניין הבושת והפגם שיש בזה מחלוקת ר יהודה בן בתירא ורבנן שאגב המחלוקת הזו שנתה המשנה זכויות נוספות של הבעל באשתו