24/09/2022
Yesterday's Daf: Ketuvot 79

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

משנה #

הוציא הבעל הוצאות על נכסי המילוג של אשתו ואכל מעט פירות או להיפך מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל.
אם הוציא הוצאות ולא אכל בכלל, ישבע על ההוצאות ויטול אותם מהקרקע.

גמרא #

מה נחשב שאכל משהו #

לר אסי אפילו תאנה מיובשת אחת. בתנאי שאכל אותה בדרך כבוד (קביעות סעודה) ולא בדרך של גזל או ברשות הרבים.
לפי ר אבא, אפילו כמה תמרים.

אכל שלא בדרך כבוד #

מחלוקת האמוראים, לפי אחד בשווי איסר ולפי אחר בשווי של דינר.

מוציא על נכסי קטנה #

שנשא קטנה יתומה וטיפל בנכסים, תיקנו חכמים שלא יקבל החזרים כדי לא להפסיד את הקטנה.

הוציא ולא אכל #

ישבע כמה שהוציא ויטול.
לר אסי הוא חייב שבועה על ההוצאות רק במקרה שהשבח שווה להוצאה.
אביי מבאר את דברי ר אסי, במקרה שהשבח יתר על ההוצאה, לא חייב שבועה.
שואל רבא, הרי יכול הבעל ל"נפח" הוצאות אם לא חייב בשבועה?
אלא חולק רבא ומסביר שגם אם השבח גדול מההוצאה מה שהתכוון ר אסי הוא שמקבל רק את ההוצאה ולא יותר.

אם הבעל הביא אריסים #

שמקבלים אחוזים מן היבול. ואז הבעל גירש את אשתו. האם הם מקבלים את האחוזים שלהם?
רבא בר חנן לא מבין - מה ההבדל בין אדם שירד שלא ברשות לשדה חברו ונטע ששמים לו את השבח וההוצאה ומקבל את הפחות שביניהם? עונה הגמרא, יש הבדל ששם אילולא הוא לא היה אף אחד מעבד את הקרקע. אבל אילולא האריס היה מי שיעבד - הבעל.
לגבי הספק, אומר ר הונא בריה דר יהשוע, שזה תלוי במעשי הבעל אילולא האריסים - אם היה עובד אז הם לא מקבלים. אבל אם לא, הם מקבלים.

אם הבעל מכר לאחר את זכות הפירות #

האם הבעל יכול למכור את שלו (הפירות) או שאין לו זכות כזאת?
חלקו בדברי רבא. לפי מרימר מה שעשה עשוי ולפי ר פפא המכר בטל כי הבעל הרוויח את זכותו רק לטובת הרווחת האשה שיהיו פירות מצויים.
הגמרא מביאה הלכה כר פפא - שהמכר בטל.
אביי מסביר את הטעם - שחוששים שמא הקרקע תתקלקל, כי הלוקח לא ישקיע בקרקע עצמה אלא רק לנצל את הקרקע.

משנה #

אשה שממתינה לייבום. ונפלו לה נכסים - מוכרת ונותנת את הנכסים אפילו לכתחלה.
אם מתה בזמן שהיא שומרת יבם, לפי בית שמאי היורשים של הבעל יחלקו עם היורשים של אבי האשה (יורשה החוקי) בנכסי המילוג שלה. לפי בית הלל לגבי נכסי צאן ברזל הם נשארים בחזקתם, לגבי נכסי מילוג בחזקת יורשי האב, לגבי הכתובה הם בחזקת יורשי הבעל.

אם הניח הבעל המת מעות, וירש אותם היבם, הרי הם משועבדים לפרעון כתובתה ולכן ילקח בהן קרקע והוא יאכל את הפירות.
אם הוריש פירות, אז התלושים - דינם כמעות ולחכמים כל הקודם מביניהם זכה. המחוברים, לפי ר מאיר עושים שומא ובמותר של שווי הפירות ילקח קרקע ויאכל את הפירות. אבל לחכמים, שלו.

אם כנסה היבם, היא כאשתו לכל דבר וכל נכסיו אחראים לכתובתה.