Nedarim 10

| 2 min read

04/11/2022
Yesterday's Daf: Nedarim 9

דף יומי מסכת נדרים דף י

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

(המשך דברי הגמרא מדף ט)

שואלת הגמרא, אם המשנה כר' יהודה והוא דבר בנדבה, מדוע המשנה אומרת לשון "נודר ומקיים"?
הגמרא משנה את הגרסא ואומרת "נודב ומקיים".

מדוע עדיף נדבה ולא נדר לפי ר יהודה

כמו שראינו לגבי הלל הזקן שהיה נודב רק בפתח העזרה, כך ר יהודה יאמר שראוי שיהיה ולכן עדיף נדבה על נדר.

אם כן, כיצד ניתן להתנדב בנזירות?

אלא שבנזירות ניתן להתנדב כמו אותם הכשרים שלא נכשלו בחטא אף פעם ומעוניינים לזכות בהבאת קרבן חטאת שמתנדבים בנזירות.

נזיר נקרא חוטא

  • לפי שמעון הצדיק: כפי שאמר על הנזיר שפגש "עליך הכתוב אומר... נזיר להזיר לה'" ולא על כל אחד שנקרא חוטא
  • לפי ר שמעון: כפי שראינו בתוספתא שהגמרא הביאה שחלק ואמר שגם החסידים הללו נקראים חוטאים.
  • לר אלעזר הקפר ברבי: "אשר חטא על הנפש" שהנזיר הזה חטא בכך שהדיר עצמו מן היין.

משנה

כינויי נדרים:

  • קרבן: קונם, קונס, קונח.
  • חרם: חרק, חרך, חרף
  • נזיר: נזיק, נזיח, פזיח
  • שבועה: שבותה, שקוקה, נודר בשבועת משה ליתרו (שנשבע לו שלא ייצא ממדיין)

גמרא

מקור הכינויים

לר יוחנן - לשון האומות
לריש לקיש - לשון שחידשו (שבדו מליבם) חכמים.

לימא כתנאי

ניסתה הגמרא להעמיד שמחלוקת התנאים לגבי כינויי כינויים (כגון מקנמנא במקום קונם וכו') שלפי בית שמאי הרי אלו כנדרים ואסורים, ולפי בית הלל לא. ורצתה הגמרא לומר שלבית שמאי זה אסור כי זה לשון האומות וגם כינויי כינויים אלו לשונות האומות. אבל לבית הלל זה לשון שבדו חכמים ולכן כינויי כינויין הם לא בדו.
הגמרא מתרצת שניתן לומר שהם סוברים כר יוחנן רק שלפי בית הלל כינויי כינויים אינם לשון האומות.
תירוץ נוסף, שמחלוקתם הינה האם גזרו כינויי כינויים משום כינויים או שלא.

נודר במשה או נודר בשבועת משה

לרשב"ג אם אמר "נודר במשה", לא אמר כלום ואין זה נדר. אבל אם אמר "נודר בשבועה שנשבע משה" הרי זה כינוי שבועה.