Nedarim 14 08 Nov 2022 | 2 min read 08/11/2022 Yesterday's Daf: Nedarim 13 דף יומי מסכת נדרים דף י"ד # Steinsaltz PDF Sefaria Steinsaltz Commentary My Jewish Learning Commentary Daf Yomi Digest Hadran Commentary פרק שני - ואלו מותרין # משנה # הלשונות המותרים בנדרים (שאין הנדר חל): חולין שאוכל לך (כלומר שהאכילה שלו תהיה כחולין ומותר) אסור עלי כבשר חזיר, כעבודת כוכבים, כעורות של בהמות טריפה שנוקבו כדי להקריבם לע"ז, כנבלות וטריפות, כשקצים ורמשים, כחלה המופרשת מן העיסה. בכל אלו הנדר לא חל ומותר - כי התפיס בדבר האסור ולא בדבר הנדור. האומר לאשתו, הרי את עלי כאמא, (כלומר שתהיה אסורה עליו בתשמיש) פותחים לו פתח לנדרו ממקום אחר (ולא ממקום של כבוד אמו) כדי שלא יידור בפעם אחרת על אשתו ויתפיס בדבר הנדור. גמרא # חולין לעומת לחולין # רצתה הגמרא להבין מן המשנה שאם היה אומר "לחולין" היה משמע "לא חולין" והיה אוסר את עצמו. אבל דחתה זאת והעמידה שאכן אין כאן חידוש בדין הזה, אלא כיון שהמשכנו בהתפסת איסור, שנינו גם מקרה טריוויאלי כגון זה של חולין שאין פה איסור בכלל. מניין שאי אפשר להתפיס נדר בדבר האסור # שנאמר "איש כי ידור נדר לה" עד שידור בדבר הנדור ולא בדבר שהתורה עצמה אסרתו. עם זאת, מהפסוק "לאסור איסר" לומדים שאם אדם בא להרחיב את האיסור שאסר על עצמו גם על כל העולם, האיסור חל למרות שנדר בדבר האסור כי הדבר האסור הוא עליו בלבד ולא איסור כללי. האומר לאשתו הרי את עלי כאמא # שאמרנו שצריך התרה ובבריתא ראינו שהוא נודר בדבר האסור ולא אמר כלום. אז לאביי, הברייתא היא התכוונה מדאורייתא ואילו המשנה מדברת מדרבנן. לרבא, הברייתא עוסקת בתלמידי חכמים והמשנה בעם הארץ שאינו בקי בנדרים ולכן אם נתיר לו ללא התרה, הוא יתיר לעצמו במקום אחר. נודר בתורה # למדנו בברייתא: הנשבע בתורה לא אמר כלום (מניחים שנשבע בקדושת הקלף ולכן לא מועיל) נשבע במה שכתוב בתורה דבריו קיימים והרי הוא כנשבע בשם. בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימים כיון שנשבע גם בקלף וגם בשמות. מה החידוש בדין השלישי ע"פ השני? # פירוש ראשון: שבדין השני, החזיק את הספר ביד ובדין השלישי התורה היתה מונחת על הקרקע. ולכן צריך אומדן דעתו שמדבר על התורה ולכן צריך גם בה וגם מה שכתוב בה. פירוש שני: הספר היה על הרצפה, ודעתו הינה על האזכרות ולא על הקלף. והברייתא נשנתה בצורת "לא זו אף זו קתני" פירוש שלישי: החזיק את הספר בידו, והחידוש בלשון השלישית שגם אם היה אומר בסיטואציה הזו שנשבע רק בה שהתכוון במה שכתוב בה. משנה # האומר "קונם שאני ישן" - שאסר על עצמו את השינה כקרבן, או שאסר על עצמו את הדיבור כקרבן או שאסר על עצמו את ההילוך, או שאמר לאשתו שהתשמיש אסור עליו כקרבן, בכל אלו חל הנדר. גמרא # אסר את שינת יום זה באם יישן מחר # כלומר, שבזמן החלות של הנדר עדיין לא ידוע תוצאת התנאי. לר יהודה אמר רב, לא יישן היום (מדרבנן) מחשש שמא יישן מחר ויתקיים התנאי. לר נחמן, יישן, ולא חוששים, כיון שיכול להמנע מלישון ואז לא יחול הנדר. ר יהודה מודה לר נחמן כשהתנאי הוא הפוך(אסורה עליי שנת מחר אם אישן היום) שכן יכול לישון מהסיבה שאדם נזהר בקיום הנדר, אבל פחות נזהר מקיום תנאי הנדר.