12/11/2022
Yesterday's Daf: Nedarim 17

דף יומי מסכת נדרים דף י"ח #

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

במה שבועה חמורה מנדר #

שכתוב בשבועה "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא", שאפילו אחרי שלקה על השבועה אין עוונו מנוקה. לעומת נדר שכיון שלקה נפטר מן העבירה.

אם נשאל לחכם על השבועה הראשונה #

האם השניה חלה? לרבא היא חלה.
הראיה שלו היא מהמשנה שלנו שאמרה "אינו חייב אלא אחת" כלומר שהשבועה השניה לא מוצאת מקום לחול אבל כאשר נשאל על השבועה הראשונה השניה תחול.

משנה #

אם נדר סתם מפרשים את דבריו לחומרא ואם פירש את דבריו, נאמן לפרש ולכן דנים לקולא.
לדוגמא, אמר דבר פלוני אסור עלי כיין נסך או כבשר מלוח זה יכול להתפרש שנדר בשלמים וביין שמנוסך על הקרבן וזה דבר הנדור. אבל אם אמר בבשר מליח ויין נסך של עבודת כוכבים מותר כיון שהתפיס בדבר האסור.
עוד אופן: אם אמר שדבר פלוני אסור עליו כחרם , אם כוונתו כחרם שמחרימים לשמים אסור. אבל אם כחרם שניתן לכהנים, מותר. אם אמר סתם "כחרם" אסור.
אופן נוסף: אם אמר שדבר פלוני אסור עליו כמעשר, אם אמר סתם אסור. אם אמר של מעשר בהמה אסור ואם של גורן מותר (כי זה לא דבר הנדור)
אופן נוסף: "כתרומה" אם סתם, אסור. אם כתרומת הלשכה (לקופות לקרבנות ציבור) אסור. כתרומה של גורן מותר (כדבר האסור)
אלו דברי ר מאיר.
לר יהודה, סתם לשון תרומה צריך להיות נידון לפי מקום הנודר. אם ביהודה הם קוראים לתרומת הלשכה "תרומה" אבל בגליל מותר כי הם לא רגילים בתרומת הלשכה ולכן מתכוונים לתרומת הגורן שאי אפשר להתפיס בה בגלל שזה דבר האסור.
חרמים גם, אם ביהודה הם מכירים שתי חרמים (של שמים ושל כהנים) ולכן מותרים כי מפרשים כוונתו להקל. אבל בגליל הם מכירים רק חרמי שמים ולכן אסור.

גמרא #

קושיא ממסכת טהרות #

ראינו שם שספק נזירות שלא ידוע אם חלה, דינה להקל.
אז מדוע סתם נדרים מחמירים ובנזירות מקלים.
תירוץ ר זירא:
המשנה בטהרות הינה כר אליעזר והמשנה שלנו כרבנן.

ר אליעזר #

מקדיש את חייתו ובהמתו - הקדיש את הכוי (ספק חיה ספק בהמה - באפלו). אבל לר אליעזר לא הקדיש כי התכוון רק למה שהוא החליט להקדיש שזה שתי אוכלוסיות ולא שלש.
ולכן המשנה שאמרה שספק נזירות דינה להקל סברה כר אליעזר.

שאלת אביי #

הרי בסיפא של אותה משנה ראינו שבספק בכורות (לא יודעים מי נולד ראשון) שעל אף שיש שם דין המוציא מחבירו עליו הראיה, עדין אסורים בגיזה ועבודה כלומר יש ספק והולכים לחומרא.
עונה ר זירא, יש הבדל בין קדושה שהוא נולד איתה לבין קדושה שהאדם מתפיס איתה.