Nazir 65

| 2 min read

29/03/2023
Yesterday's Daf: Nazir 64

דף יומי, מסכת נזיר, דף ס"ה

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

משנה

אם מצא מת קבור בחצרו, שלא ידע עליו, אם המת מושכב כדרך קברי ישראל, יכול לפנות את הקבר אם ירצה ומפנה את הקבר עם העפר שסביבו. אבל אם מצא שלשה קברים, אם יש בין הראשון לשלישי בין 4-8 אמות, הרי זאת שכונת קברות שאסור לפנות עד רדיוס של 20 אמה.
אם מצא עוד מת בסוף ה20 אמות, בודק עוד רדיוס של 20 אמה ממנו, מכיון שרגלים לדבר (שאכן זאת שכונת קברות)

גמרא

דינים במת שנמצא קבור - מתי הוא נחשב מת מישראל

  • מצא פרט למצוי: שאם ידע על מת, אינו רשאי לפנותו.
  • מת פרט להרוג: שאם מצא, אינו חייב לחפש אחר עוד קברים.
  • מושכב פרט ליושב: שאם מצא מת קבור בישיבה, אינו מצטרף.
  • כדרכו פרט לשמצאו כשראשו בין ירכותיו
  • אם המת היה חסר, אין דין תפוסה (שצריך ליטול מעפרו) ולא דין שכונת קברות.

מצא שני מתים

שראשו של האחד קבור במרגלותיו של השני, אין להם דין תפוסה ולא דין שכונת קברות.
אם מצא שלשה מתים שאחר ידוע לו ושנים לא, או להיפך, יש להם דין תפוסה ולא דין שכונת קברות.

מהיכן למדנו על תפוסה

שנאמר "ונשאתני ממצרים" כלומר, טול עמי מעפר מצרים.

כמה הוא שיעור תפוסה

עפר תיחוח שסביב המת וכן חופר בקרקע בתולה (שלא נחפרה), כדי שיעור שלש אצבעות.

משנה

כל ספק נגעים שהתעורר על אדם כשהוא בחזקת טהרה, מעמידים אותו על חזקתו והוא טהור. אבל משהיה בו נגע התעורר הספק אם נטמא בנגע נוסף, הרי הוא טמא מספק.

גמרא

מהיכן שיש לחזר אחר טהרת נגעים

שנאמר "לטהרו או לטמאו" כיון שהתחיל בטהרה, יש ללמוד שצריך לחפש את הטהרה.
שואלת הגמרא, אם כן, גם כשקדם הנגע, יש לחזר אחר הטהרה ולמה ספקו טמא?
אלא עונה הגמרא, שרב אמר את דברו על ספק בעניין נגעי הבהרת.

משנה

זב שראה ראיה אחת, הרי זה קרי וטמא עד הערב. ראה שתי ראיות, טמא ומטמא וסופר שבעה נקיים. ראה שלש, חייב קרבן.
בשבעה דרכים בודקים את הזב וקובעים אם הראיה היתה אונס, או שנספרת במסגרת הראיות:
במאכל ומשתה, (תולים זאת בדברים שאכל שגרמו לזיבה) במשא (שנשא משא כבד), בקפיצה (שקפץ), בחולי, במראה (שראה אשה), בהרהור (שהרהר באשה גם אם לא ראה).
אבל אם כבר ראה שתי פעמים בלא אונס, אז בפעם השלישית לא בודקים אותו וספיקו טמא כי הוא בחזקת טמא.
אדם שהכה את חבירו וחבירו נחלה ממכתו והרופאים אמדו אותו למיתה. אחר כך הקל חליו אבל הכביד ומת. לפי ת"ק המכה חייב מיתה אם היכהו במזיד. לפי ר נחמיה הוא פטור כי הוא בחזקת שהקל חליו ולא מת מחמת המיתה.

גמרא

מהיכן שבפעם השלישית לא בודקים

שנאמר "והזב את זובו לזכר ולנקבה" שאם ראה את זובו הוא כנקבה שגם כשראתה באונס, היא נעשית זבה.
לר אליעזר לא דורשים זאת כי הוא דרש "אתים" ולפיכך גם בראיה שלישית בודקים אותו.