Sotah 27

| 1 min read

25/04/2023
Yesterday's Daf: Sotah 26

דף יומי, מסכת סוטה, דף כ"ז

לעולם ישא אדם בת דומא

כלומר, בת אשה פרוצה ולא דומא עצמה. כמו שאמר רב תחליפא, אשה שהיא מזנה תחת בעלה בניה כשרין משום שרוב בעילות אחר הבעל.

אישה פרוצה ביותר

שרוב בעילותיה על ידי אחרים האם בניה כשרים או לא? הספק הוא לפי מי שאומר שאשה מתעברת רק ביום הסמוך לטבילתה האם בעלה שומר אותה ביום זה שלא תיבעל או שלא? תיקו

במה נחלקו חכמים ור יוסי

בעניין מי שהיה חבוש בבית האסורים שבית דין מקנים לה.
הם נחלקו אם אומרים "וקינא, והביא" כלומר, שמי שקינא הוא שיביא את האשה להשקותה או שלא צריך - לר יוסי לא צריך ולרבנן צריך.

בעלי מומים שלא היו משקים

  • סומא - שנאמר "מעיני אישה"
  • חיגרת - שאינה יכולה לעמוד וגידמת - קטועת ידיים - שכתוב "והעמיד את האשה.. על כפיה"
  • אילמת - שנאמר "ואמרה האשה"

פרק חמישי, כשם שהמים

משנה

המים בודקים אותו כשם שבודקים אותה.
היא אסורה לבעל עד שתשתה וכן לבועל (אם גירשה האיש)
כמה דרשות שדרשו באותו היום:

  1. ר עקיבא דרש שכיכר הנמצא בכלי חרס שני לטומאה ומטמא שת המשקה שנוגע בו להיות שלישי לטומאה.
  2. ר עקיבא דרש שמסביב לערים צריך להיות אלף אמה למגרש ועוד אלפים אמה לתחום שבת
  3. ר עקיבא דרש שבני ישראל ומשה קראו את שירת הים כשמשה אומר והם עונים אחריו כל פסוק ופסוק.
  4. ר יהושוע בן הורקנוס דרש שלא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה.