29/05/2023
Yesterday's Daf: Gittin 12

משנה #

אדם האומר תנו גט זה לאשתי או שטר שחרור זה לעבדי ומת המשלח לפני שהגט הגיע ליעדו, לא יתנו את הגט לאחר מיתתו.
אבל אם אמר תנו מנה לאיש פלוני ומת לפני מתן המנה, יתנו לפלוני את המנה לאחר מיתתו.

גמרא #

באיזה אופן מדובר שאמר תנו מנה לאיש פלוני #

לפי רב, מדובר בציור שהמעות מונחים בקרן זוית.
הגמרא נחלקה באופן פירוש דעת רב:

• לר זביד: מדובר באדם בריא (לא שכיב מרע) שהיו לו מעות ביד הנפקד והוא אמר לו במעמד השלישי שיתן לו את מעותיו, ועל זה אמר רב שקנה במדה והמעות צבורים ומונחים.
• לר פפא: מדובר בשכיב מרע שאמר תנו מנה (ולא אמר תנו מנה זה) ורב אמר שיתנו רק אם המעות מונחים בקרן זוית כי רב הלך לשיטתו שחוששים לקבורה (שמא התכוון למנה מוחבא). על אף שלהלכה אין חוששים לקבורה.
  למסקנת הגמרא אכן מדובר בשכיב מרע כדברי ר פפא.

האומר תנו מנה לפלוני במעמד שלושתן - רק בפיקדון או גם במלווה #

לפי רבא, רק בפיקדוו ולא במלווה. אבל לר הונא גם במלווה.
אמימר מוכיח כדברי רבא מאמוראים ראשונים (שמואל) ואומר שכשאדם לווה מחבירו הוא מקנה לו את יכולת ההעברת החוב לאדם שלישי.
אבל ר אשי דחה את דבריו ואמר שלא יתכן שרב יגיד דין חצוי כי הלא ברור הוא שבמדה ונולד תינוק לאחר זמן מתן ההלוואה שהוא לא יקנה את יכולת השיעבוד במקרה זה. אלא אמר ר אשי שהקנאת השיעבוד הינה בשל הנאתו מכך שזמן הפרעון מתעכב בכך.
אבל הגמרא דוחה את זה בשל כך שאם הנושים הם עבריינים שגובים את חובם בו במקום, ושם לא יהיה ההנאה הזו ולכן לא יתכן שנתנו חכמים את דברם לשיעורים.
אלא אמר מר זוטרא, שזהו מאותם הדינים שקבעו חכמים כהלכה ללא טעם - כאילו זאת הלכה למשה מסיני.