30/05/2023
Yesterday's Daf: Gittin 13

היה שלוחי להוליך מנה לפלוני שאני חייב לו #

לפי רב חייב הלווה באחריות המנה עד שיגיע לידי המלוה ואם נאנס בידי השליח חייב לפרוע מעות חדשים.

אם בא הלווה לחזור בו לאחר ששלחו #

ורוצה לקחת את המעות חזרה מידי השליח לפי רב אינו יכול לחזור כיון שהשליח כבר זכה במעות עבור המלווה. אבל לפי שמואל יכול לחזור בו כיון שהוא גם זה שחייב באחריותו.
מעמידה הגמרא שלפי שניהם כשאמר "הולך" מנה זה לפלוני זה כזכי דמי, אלא שהיא מעמידה את מחלוקתם בשאלה אם סוברים מיגו (מתוך שהלווה חייב באחריותו, יכול להתחרט) או שלא.

הולך מנה זה לפלוני והלך השליח ומצאו שמת #

בבריתא אחת ראינון שיחזרו המעות למשלח ובבריתא אחרת ראינו שצריך למסור את המעות ליורשי המשתלח.

• רצתה הגמרא להעמיד שהברייתות נחלקו אם "הולך" מנה זה לפלוני זה כאילו אמר זכה את המנה לפלוני וברגע שנתן לו את המעות השליח זכה עבור המשתלח. או שלא.
• ר אבא מעמיד שלפי שתי הברייתות הולך לאו כזכי, והברייתות לא נחלוק אלא במקום אחד מדובר בבריא ובבריתא שפסקה את המעות ליורשין דברה בשכיב מרע.
• לר זביד, שתי הברייתות מדובר בשכיב מרע, רק שהברייתא שפסקה את המעות ליורשים דברה באופן שהמקבל קיים בשעת מתן המעות אבל השניה דברה באופן שהמקבל לא קיים בעולם בשעת מתן המעות.
• לר פפא, שתי הברייתות מדברות בבריא (לא שכיב מרע) רק שהברייתא שאמרה שיחזרו המעות למשלח דברה באופן שהמקבל מת בחייו של הנותן אבל זאת שפסקה את המעות ליורשים דיברה באופן שגם הנותן מת לאחר ששלח את המנה ויתנו את המנה ליורשי המקבל מכיון שמצוה לקיים דברי המת.