דף יומי, מסכת גיטין, דף נ"ד

| 1 min read

09/07/2023
Yesterday's Daf: Gittin 53

משנה

הכהנים שחשבו בשעת עבודת הקרבן לאכול או להקטיר ממנו חוץ לזמנו (מפגל) אם עשו במזיד חייבים לשלם את דמי הקרבן לבעלים.

גמרא

נאמנות אדם על שאינו שלו באיסורין

כאשר פועל אומר שנטמאו טהרותיו נאמן . אבל אם אמר שנטמאו טהרות שעשו ביחד בזמן עבר, לא נאמן.
וכן ראינו שר אמי פסק בכדומה שאינו נאמן לאחר זמן.

סופר שאומר שכתב אזכרות בספר תורה שלא לשמה

לר אמי נאמן להפסיד שכרו אבל לא להפסיד את ספר התורה. וכיון שספר תורה שאזכרות שלו לא כתובות לשמן, אינו שווה כלום, נאמן להפסיד את שכרו בטענתו.
לעומת זאת, במעשה דר אבהו רואים שאדם שאמר שהגווילין שעיבד לספר התורה לא עובדו לשמן, נאמן גם לפסול את ספר התורה בנוסף להפסד שכרו. אך הגמרא מחלקת בין המקרים - במעשה של ר אמי היה לסופר הוא אמינא שיקבל שכר כי טעה בטענתו של ר ירמיה כנגד ר אמי (נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר ספר תורה כוליה מי הפסיד) אבל בגווילין הוא לא יכל לטעות בזה ולכן בוודאות הוא לא ניסה להפסיד את חברו אלא נאמן.