דף יומי, מסכת קידושין, דף כ"ח

משנה

כל שניתן בתורת חליפין ושמשלמים איתו על דבר אחר, כאשר זכה המוכר בחפץ\בכסף בתורת חליפין, כבר הקונה התחייב בחפץ השני ובאחריותו היכן שהמכר נמצא.

מטבע נעשה חליפין וגם פירות. ובמשנה שלנו מדובר כשמחליף בשר שור בפרה וכו. הגמרא דחתה את זה כיון שלהלכה אין מטבע נעשה חליפין.
מטלטלים נעשים חליפין (כל מה שנישום בדמים) ולפי ר ששת שאמר שפירות עושין חליפין ולכן משנתנו מדברת במחליף בשר שור בפרה
כל הנעשה דמים (שנישום בדמים) מועיל בקניין כסף כאשר הוא בא בתורת פירעון חוב. כלומר, שבחוב של מכירת שור, הוא קונה פרה. זה פירוש אליבא דר נחמן שאמר שפירות אינם עושים חליפין. וכן אליבא דר יוחנן שאמר שמדאורייתא מעות קונות.

הקדש קונה בקניין כסף והדיוט קונה בחזקה.
אמירתו של ההדיוט שמעוניין ליתן דבר להקדש נחשבת כהקנאתו להדיוט ולכן צריך לקיים דבריו.

אם גזבר נתן מעות לקניית בהמה להקדש, גם אם היא בסוף העולם קנה. בהדיוט לא קנה עד שימשוך
האומר שור זה יהיה עולה, גם אם בסוף העולם הרי זה הקדש. אבל בהדיוט לא קונה באמירה אלא במשיכה.
משך חפץ מהקדש ולא הספיק לשלם עליו והתייקר החפץ. משלם את המחיר היקר.
משך חפץ מהקדש ולא הספיק לשלם עליו והוזל החפץ, משלם את המחיר היקר.
שילם על החפץ ולא הספיק למשוך, והוזל החפץ. משלם כבזמן הפדיון - אם הוזל הוזל לו ואם התייקר התייקר לו.