דף יומי, מסכת בבא מציעא, דף ב

| 1 min read

01/03/2024
Yesterday's Daf: Bava Metzia 1

פרק ראשון, שנים אוחזין

משנה

שנים שאוחזים בטלית וכל אחד טוען שמצאה תחילה וכולה שלו. נשבעים מתקנת חכמים ונוטלים חצי כל אחד.
אם אחד טוען שכולה שלו והשני טוען שרק חציה שלו, הראשון יישבע ויטול שלשה רבעים והשני יטול רביע.
גם אם באים שנים לבית דין כאשר אחד רכוב על הבהמה והשני מנהיג אותה וכל אחד טוען לבעלות מלאה על הבהמה, אין לרכוב עדיפות ויחלוקו בשווה.
אם הם מודים זה לזה, יחלוקו בלא שבועה.

גמרא

מציאה אינה נקנית בראיה בעלמא

מכך שהמשנה היתה צריכה לכפול "זה אומר אני מצאתיה.. זה אומר כולה שלי.." כי אם לא כן, הייתי אומר שכשאדם טוען "אני מצאתיה" הכוונה אני ראיתיה.

מקח וממכר

מאחר ולא נאמר "זה אומר אני מצאתיה וכולה שלי" מבינה הגמרא שבמקח וממכר (לא רק במציאה) כגון מקרה שבו שניהם טוענים שקנו מאדם מסויים - אחד מרצונו ואחד בעל כרחו. גם שם נאמר הדין שאם כל אחד טוען שכולה שלו, ישבע ויחלוקו.

מחלוקת חכמים וסומכוס

לפי חכמים ממון המוטל בספק - המוציא מחבירו עליו הראיה.
לפי סומכוס, חולקים בלא שבועה.
רצתה הגמרא לומר שמשנתנו שאומרת שיחלקו בלא שבועה אינה כסומכוס, אך לבסוף אומרת שגם סומכוס מסכים במקרה שלנו, כיון שהשבועה הזו הינה תקנת חכמים שלא יהיה כל אחד תוקף את החבר וחולק איתו בלא שבועה.