דף יומי, מסכת בבא מציעא, דף ג

| 1 min read

02/03/2024
Yesterday's Daf: Bava Metzia 2

מדוע לא אומרים יהא מונח

נחלקו חכמים ור יוסי במקרה ששני אנשים הפקידו אצל אדם אחר - אחד הפקיד מנה ואחד הפקיד שני מנים. כל אחד טוען שהוא זה שהפקיד שנים. לחכמים כל אחד נוטל מנה והמנה השלישי יהא מונח אצל הנפקד עד שיבוא אליהו. אבל לפי ר יוסי, כל שלושת המנים יהיו מונחים.
מדוע אצלנו לא אומרים אותו דבר על הטלית?
עונה הגמרא, זה נכון רק לשני תנאים:

  1. שיש וודאי רמאי בין שני הטוענים (אצלנו אין בוודאות, כיון שאולי שניהם זכו בטלית בו זמנית)
  2. שאם נקנוס את שניהם, ההפסד יהיה של הצדדים שאחד מהם שקרן (שלא כמו במקרה של חנווני שבו שניהם יכולים לטעון ולהחזיר את החיוב לבעל הבית)

דין ר חייא

אדם האומר לחבירו מנה לי בידך והשני כופר בהכל ובאו עדים שמחייבים אותו על חצי מנה. הדין הוא שמשלם את חצי המנה ונשבע על חצי המנה השני מקל וחומר מעדים.
הגמרא דנה בקל וחומר הזה מהו?
הגמרא הניחה שמדובר בקל וחומר מאדם שמודה בעצמו ופטור מקנס לעומת עדים שמחייבים קנס.
הנחה אחדת לגבי הודאת עצמו שמחייבת אותו קורבן אך הגמרא דוחה את ההנחות הללו.
הגמרא מעלה את האפשרות של ק"ו מעד אחד שמחייב שבועה ולכן נגיד שגם שני עדים יחייבו שבועה, ולבסוף דוחה כך שהעדים מחייבים שבועה על מה שלא נידון לעומת עד אחד שמחייב שבועה על הכסף שרוצה לחייבו.