דף יומי, מסכת בבא מציעא, דף ו

| 1 min read

05/03/2024
Yesterday's Daf: Bava Metzia 5

דעת אביי

אומרים מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא, רק שבדין של שנים שאוחזים בטלית השבענו אותם כי חוששים שמא יש ספק מלוה ישן ולכן תקף טליתו. כיון שאמר לעצמו שאחר כך יהיה לו קשה להוציא את הממון. אז אם נחייבו שבועה הוא יירתע ולא יישבע. אבל עדיין אני חושד אותו בנטילת ממון שלא כדין.

תקפה אחד בפנינו

לר זירא אם היו אוחזים בטלית בבית דין ואחד תקף את השני והשיג את הטלית לעצמו. אין אומרים שהנתקף סמך על בית הדין, אלא שאם שתק ולאחר מכן צווח, בטח הודה לו בשתיקתו הראשונה.

הקדישה אחד מהאוחזים (-תקפו כהן)

האם אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ולכן זה כמו שתקפה בפנינו ושתק השני, או שאני אומר "ואיש כי יקדיש את ביתו" כמו שביתו ברשותו גם זה. ואילו הטלית הזו אינה ברשותו של המקדיש?
הגמרא מנסה להביא ראיה ממקרה שבו רבו על הבעלות בבית מרחץ ואחד קם והקדיש את בית המרחץ, ר המנונא פשט שזה קדוש כמו שאומרים במקרה של ספק בכור שתקפו כהן ונטל את הבכור והשני שתק ולבסוף צווח, שאמרנו שאסורים בגיזותיה וולדותיה של הבכור - מכאן שתקיפה והקדש חלים, כך גם נאמר לגבי בית המרחץ שהוא יהיה קדוש?
דחה רבה את הראיה ואמר שקדושתו של בכור שונה מהקדשו של אדם, מכיון שקדושת הבכור באה מאליה וללא צורך בהקדשו של האדם.