17/03/2024
Yesterday's Daf: Bava Metzia 17

אביי על דברי ר יוחנן #

בתחילה אביי רצה לומר שדברי ר יוחנן אינם חידוש, אך חזר בו ואמר שהם כן חידוש. הגמרא מנסה להבין מהו החידוש. לבסוף מבינה הגמרא שהוא חזר בו מגוף המשנה שאמרה "הוציאה גט ואין עמו כלום גובה כתובתה" ומה הסיבה לכך שלא יכול לומר פרוע ואין מנוס אלא להסתמך על דברי ר יוחנן שאילולא אמר שכל הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום, היה יכול לטעון על הכתובה "פרוע"

משנה #

שטרות שאבדו כגון גיטי נשים, שחרורי עבדים, שטרי צוואת שכיב מרע, שטרות מתנה ושוברים. אם מצא לא יחזיר כיון שאומרים שייתכן ונמלך נותן השטר מלתתו.

גמרא #

סתירת המשנה שלנו עם משנה בגיטין #

ממשנתנו משמע שאם לא היה את טעם "נמלך" היה צריך להחזיר גם לאחר זמן מרובה ואילו מהמשנה בגיטין משמע שרק לאלתר מחזיר ולאחר זמן מרובה לא מחזיר והגט שנמצא פסול מלגרש בו.

תירוץ רבה #

במשנה בגיטין מדובר במקום ששירות מצויות שם ולכן חוששים. אבל במשנה שלנו מדובר במקום שאין שיירות מצויות שם ולכן לא חוששים שמא אדם אחר כתב את הגט לאדם ששמו כשמו.

ר חסדא הביא סתירה מברייתא ותירץ כרבה והגמרא הסתפקה אם נחלק ר זירא עם רבה שאמר שכל מה שאין חוששים במקום ששיירות מצויין שם זה כאשר הוחזקו שני אנשים בעלי אותו השם

תירוץ ר ירמיה #

במשנתנו מדובר כאשר העדים שחתומים על הגט מעידים שלא חתמו על גט אחר לאנשים עם אותו השם מעולם. ולכן לא חוששים שמא נפל מאדם אחר.

תירוץ ר אשי #

במשנתנו מדובר שיש סימן מובהק (דאורייתא - כגון שיש נקב בצד אות מסויימת) שהאדם שאיבד יודע לומר. כך שאין חוששים שזה ניתן ע"י מישהו בעל אותו השם.

סימנים בגט #

אם הם מובהקים, זה קביל מן התורה.
אבל לפי תירוץ ר אשי הוא הסתפק אם סימנים רגילים (שאינם מובהקים) הדין נלמד מן התורה או דרבנן.