דף יומי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ז

| 1 min read

26/03/2024
Yesterday's Daf: Bava Metzia 26

משנה

נאמר "וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך" דרשו חזל ששמלה בכלל אבידה, אך מכיון ונכתבה בפירוט, יש להקיש וללמוד משמלה - כשם שהיא יש בה סימן ויש לה בעלים התובעים אותה, כך כל אבידה צריכה להיות.

גמרא

למה צריך לכתוב בפירוט

שור, חמור, שה ושמלה.
שור - ללמד שגם אם גזז את זנבו חייב להחזירה למאבד.
חמור - לפי ר יהודה לפטור נזקי כלים בבור.
שמלה - כבמשנתנו.
שה - לא נצרך לכתוב.

אבידה שאין בה שווה פרוטה

בין לפי ת"ק ולפי ר יהודה הפסוק "אשר תאבד ממנו ומצאתה" מלמד שצריך שיהא בה שווה פרוטה. רק שלת"ק לומדים זאת מ"אשר תאבד" ולפי ר יהודה לומדים זאת מ"ומצאתה"
נחלקו בביאור שיטתם אביי ורבא לפי אביי המחלוקת הינה רק במשמעות דורשים.
לפי רבא המחלוקת היא בציור שהאבידה היתה שווה מעל לפרוטה בעת האבידה, הוזלה מתחת לשווה פרוטה והתייקרה חזרה בעת המציאה. לפי ת"ק חייב בהחזרתה כיון שבאבידה היתה שווה פרוטה. לפי רבא, אין חייב כיון שלא שמרה על שווי פרוטה משעת האבידה עד שעת המציאה. כיון שלומדים זאת מ"ו-מצאתה"

סימנים דאורייתא או דרבנן

הנפקא מינה הינה להחזיר גט אישה שאבד לשליח - אם זה מדרבנן לא נחזיר כיון שיש משמעות להתרת אשת איש.
למסקנת רבא, סימנים מדאורייתא.