הדף הקודם

המשך הדף הקודם לאחר הקושיה על יישוב ר ששת

יישוב הברייתא #

רב אשי #

לפי ריש לקיש שאמר שאם חלץ אחד האחים, כולם אסורים עליה בכרת, לפיכך, הבריתא תהיה כרבי שמעון שסבר שאחי המת שלא היה בעולמו לא אוסר את הייבום שלו לאח השני שנשאה. ואז הרישא של הבריתא יועמד כר שמעון והסיפא מבטאת את דעת ריש לקיש וכך אין מחלוקת בין הרישא לסיפא

רבינא #

העמיד כר יוחנן (שחלק על ריש לקיש ואמר שאינם חייבים בכרת) ומתרץ את הבריתא כרבנן והרישא תבטא את דעת ר יוחנן והסיפא הינה דעת רבנן.

מחלוקת ר אחא ורבינא #

אם התייבמה אחת מן הנשים לאח ובא אח אחר ונשא את צרתה.
לר אחא חייב כרת - כריש לקיש
לרבינא פטור מכרת - כר יוחנן.

צרת סוטה #

מאחר וסוטה ודאית נאסרת לבעלה (שלא באיסור כרת) ולמרות שסוטה אינה כחייבי כריתות של עריות, עדיין אין חולצים לצרתה ואין מייבמים אותה.
שואל ר חסדא, הרי רואים מאשה שהלך בעלה למדינת הים ונישאת עפ עד אחד, רואים שחכמים לא אסרו אלא את הסוטה בייבום ולא את צרתה.
עונה הגמרא, זה לא דומה - שם (באשה שהלך בעלה למדינת הים) זה דרבנן ופה זה דאורייתא.
אם כך, מה חשבתי בכלל להשוות? אלא שבהווא אמינא היה שכל דתקון רבנן, כעין דאורייתא תקון.

שאלת ר אשי #

הרי ראינו בסוטה ספק (לפי חכמים שחלקו על ר יוסי בן כיפר) שנכתב לשון "טומאה" ובכל זאת ראינו במשנה שחולצת ולא מתייבמת?
עונה הגמרא, הפסוק זה כדי שתהיה אסורה בלאו - מלקות. אבל ה"טומאה" שנכתבה בסוטה ודאית זה עשה - ולאו הבא מחמת עשה הרי הוא כעשה.

המחזיר גרושתו משנישאת לאחר ומת #

מה דינה לגבי ייבום, האם היא ניתנת לייבום? (מבואר לפי מסקנת הגמרא)
האם אומרים קל וחומר - אם נאסרה על בעלה לאחר שנשאה לאחר, ק"ו שתיאסר לייבום בידי זה שהיא אסורה עליו עוד בחיי בעלה?
[לגבי צרתה ודאי מותרת כי הקו לא עד כדי כך חזק לגביה.]

פשיטת הברייתא #

שנינו, המחזיר גרושתו משנשאת לאחר ומת היא וצרתה (וגורסים "או צרתה") חולצת.
לר יוחנן (שהיה פשוט לו שצרתה מותרת) גורסים "היא חולצת וצרתה או חולצת או מתייבמת"