Yevamot 120 05 Jul 2022 | 3 min read 05/07/2022 Yesterday's Daf: Yevamot 119 Daf Yomi Yevamot 120 # Steinsaltz PDF Sefaria Steinsaltz Commentary My Jewish Learning Commentary Daf Yomi Digest Hadran Commentary Notes # מה הסיבה שר אלעזר התיר # את הנשים שהותרו להינשא ליבמים? רבא הסתפק האם זה מפני שסבר שצרה נאמנת להעיד ולהתיר את צרתה, או מפני שסמכנו על זה שהגם שהיא מעוניינת לקלקל לצרתה לעצמה היא לא תקלקל ומאחר והיא נשאה כבר אז בהכרח צרתה מותרת לפי עדותה. הנפקא מינא תהיה למקרה שצרתה מעוניינת להנשא לפניה, האם צריכה להמתין שהיא תקלקל לעצמה או שצרתה נאמנת להתיר אותה? למסקנא הגמרא מעמידה שהמשנה שלנו דברה שזאת שמעידה שמת בעלה נישאה לכהונה ולא חוששים שהיא גרושה ומשקרת לומר שמת בעלה שאם יבוא הבעל תצטרך להוציא גט ובכך להיפסל לבעלה ולכן לא חוששים שמשקרת ולכן גם צרתה מותרת להנשא על פי עדותה אבל סתם כך לא אמר ר אלעזר שהיא נאמנת. משנה # אין מעידים על אדם שמת ובכך להתיר את אשתו אלא אם הכירו אותו על פי פרצוף הפנים עם האף, אבל אם ניטל האף או שלא ראו את הפרצוף לא ניתן להעיד עליו אפילו אם יש להם סימנים בגופו ובכליו. אין מעידים על הצלוב גם אם ראוהו מלא פצעים וחיה אוכלת בו, אלא אם ראו שיצאה נפשו. לפי ת"ק מעידים עד שלשה ימים ממיתתו אבל לאחרי כן לא ניתן לדעת שזה הוא באמת. לפי ר יהודה בן בבא יש הבדל בין גוף לגוף שאחד נוטה להתנפח או גוף שהיה בשמש נוטה להשתנות יותר מזה שבצל או גוף בימות החמה משתמנה אחרת מהחורף. גמרא # אם ראו חלקים אחרים # אם ראו פדחת ולא פנים או פנים בלא פדחת לא נאמנים אלא אם ראו פדחת פנים ואף. האם סימנים הם ראיה מן התורה או לא # מהמשנה שלנו משמע שסימנים אינם ראיה קבילה מן התורה (התרת אשת איש) ואילו ראינו בבריתא לגבי שליח שנשלח לגרש אישה ואיבד את חפציו ומצא את חפציו ע"פ סימנים בכליו, שאמרה הברייתא שניתן לגרש את האשה בגט הזה - כלומר שסימנים מועילים לגרש אשת איש - מדאוריתא. ראיה מהברייתא לעניין שומא # אביי מביא ראיה שזה נתון במחלוקת תנאים שלר אליעזר בן מהבאי אמר שעדים יכולים להעיד על פי שומא שהיתה במת ובכך להתיר את אשתו ולפי רבנן לא ניתן. כלומר לרבנין סימנים לא דאוריתא ולר אלעזר כן. דחיית רבא # רבא טוען שניתן להגיד שלפי כולם סימנים דאורייתא וכאן בברייתא שהביא אביי מדובר בשומא שמצויה בבן גילו ולכן לפי תנא קמא זה יכול להסתבר שזה לא ייחודי לאיש הזה ולכן לא נתיר. גרסה אחרת בדחיית רבא: שלפי כולם סימנים אכן דאורייתא אבל בברייתא לפי תנא קמא מדובר בשומא שעשויה להשתנות לאחר מיתה לכן אנחנו חוששים שזה לא אותו אדם שאנחנו מכירים. גרסה שלישית בדחיית רבא: לפי כולם סימנים רגילים אינם מהימנים מדאורייתא ולפי ר אליעזר בן מהבאי שומא סימן מובהק (שזה מועיל גם לתורה) ולכן ניתן להתיר אותו ולפי ת"ק זה לא סימן מובהק ולכן לא ניתן להתיר לפי זה. שאלות על רבא # לפי הלישנות הראשונות ברבא, שאמר שסימנים דאורייתא, מדוע המשנה שלנו אמרה שלא מאמינים גם אם יש סימנים בגופו ובכליו? מתרצת הגמרא, שמדובר בסימנים כלליים כמו שאמרו שהוא גבוה או נמוך. בכלים לא מאמינים מהחשש שהשאיל את כליו לאחר. שואלת הגמרא, אם אתה חושש לשהשאיל את כליו, אז מדוע בהשבת אבדה הגמרא קובעת שמשיבים חמור לפי סימנים שנותן באוכף של החמור, הרי לפי מה שאמרת ייתכן שהשאיל את האוכף והחמור אינו שלו? עונה הגמרא, אנשים לא משאילים אוכף כי האוכף הוא לפי החמור ואם תקח את האוכף זה ישפשף את החמור שלך וגם כשתחזיר לי אותו זה כבר יתרחב ולא יתאים לחמור שלי.. שואלת הגמרא, אז איך מגרשים את הגט לפי סימנים בכלים, הרי יכול להשאיל את זה למישהו אחר? הגמרא מתרצת שני תרוצים: אנשים לא משאילים טבעת (שמא יזייף את החותמת) וכן לא משאילים ארנק מהאמונה שאם משאילים את הארנק משאילים גם את המזל אכן אנשים משאילים, אבל המשנה שלנו עוסקת בסימנים שנותנים בכלים שהיו כהים או בהירים - כלומר סימנים כלליים שאינם מספיק טובים. אם היה מלא פצעים # אמרה המשנה שלא מעידים עליו, כי ייתכן והוא נתרפא וחי. שאלה הגמרא, שהרי ראינו לעניין טומאת אוהל שאדם מגוייד לא יחיה. מעמידה הגמרא שזה נתון במחלוקת שהמשנה שלנו נשנתה בשיטת רשב"א שאמר שמגוייד יכול להרפא והמשנה לגבי טומאה הינה בשיטת חכמים שאינו יכול לחיות. תירוץ אחר, שהמשנה שלנו מדובר בסכין מלובנן באש שאז גם לחכמים יש לו סיכוי להרפא. אם ראו חיה אוכלת ממנו # אמרה המשנה שלא מעידים עליו להתיר את אשתו. מסביר ר יהודה בשם שמואל, שמדובר רק כשהחיה אוכלת ממנו במקום שלא יוצאת נשמתו ע"י האכילה. אבל אם כן, מעידים. אדם ששחט חבירו בשוגג # רוב שני סימנים, מדוע אינו גולה לעיר מקלט? תירוץ אחד חוששים שמא הרוח קרבה את מותו. תירוץ אחר, שמא הוא זז ובכך קירב את מותו. ההבדל בין התירוצים יהיה במקרה שקרה בתוך בית משיש. או אם הוא לא זז כלל.